עומר ל. הנדסה אזרחית בניה ותשתיות בע"מ נ' עיריית אשקלון - פסקדין

החלטה

המבקשת (להלן: "המבקשת / הנתבעת") עותרת לחיוב המשיבה (להלן : "המשיבה / התובעת / החברה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך, כתנאי להמשך ניהול ההליך, זאת מכוח הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ו/או מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן : "התקנות").

רקע

המשיבה (התובעת ב-תא 16556-06-13) הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת לתשלום סך של 3,549,981 ₪, (יצויין כי לצרכי אגרה, התביעה הוגשה על סך -2,600,000 ₪), בזיקה לחוזה שחתמו הצדדים במסגרתו, התחייבה המשיבה להקים מבנה בית ספר בעיר אשקלון ולבצע עבודות פיתוח ותשתיות ובכלל זה, תשתיות חשמל לצורך שלבים עתידיים, הכל בהתאם לתנאי החוזה.

המחלוקת בין הצדדים התגלעה ביחס לחשבון סופי שהגישה המשיבה בגין ביצוע העבודות ובכלל זה, תביעה לפיצוי בגין נזקים שמקורם, כך נטען, בהעדר תשלום של התמורה המוסכמת ובמועדים שהוסכמו.

בכתב הגנתה טענה המבקשת כי שילמה למשיבה את כל המגיע לה על פי ההסכם בין הצדדים וכי לא איחרה בביצוע התשלומים המגיעים למשיבה. לצד כך, הכחישה המבקשת את הנזקים הנטענים.

העתירה דנן

המבקשת, כאמור, עתרה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

נטען כי סעיף 353א' לחוק החברות קובע, כי אם הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע להורות כי החברה – התובעת, תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין ורשאי בית משפט, לעכב ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לפרוע תשלום הוצאות הנתבע, ככל שזה יזכה בדין.

נטען כי מעיון באתר רשם החברות עולה כי כלל נכסי המשיבה בהווה ובעתיד, משועבדים בשעבוד צף וכן רשום שיעבוד על פיקדון בנקאי ביחס לכל הכספים שיופקדו לפיקדון ועל כל הכספים המופקדים בחשבון הבנק של התובעת, זאת לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ.

בנוסף נטען, כי בתי המשפט נוטים לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה, ביתר קלות, מאשר אדם פרטי, זאת, על מנת למנוע אפשרות כי חברה שהינה חסרת כל, תימנע מתשלום הוצאות, תוך הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית שלה. בעניין זה הפנתה המבקשת לרע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (פ"ד מד (1) 647) וכן ל-ת.א. 46178-12-12 אילן מליחי נ' מ.פ שירותים משפטיים בע"מ (אתר הרשות השופטת, 4.8.13).

נטען כי על פי הדין וההלכה הפסוקה, הנטל להוכיח חוסן כלכלי, מוטל על תובעת שהיא חברה בע"מ.

באשר לסיכויי התביעה, נטען כי בשלב זה, בית המשפט אינו נזקק לבחון את סיכויי התביעה בין אם הם גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. המבקשת הפנתה בהקשר זה ל-רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (אתר הרשות השופטת, 11.2.09) (להלן: "פרשת ל.נ הנדסה").

תגובת התובעת -

בתגובתה, ביקשה המשיבה לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות משפט.

נטען כי בפרשת ל.נ הנדסה לעיל, קבע בית המשפט העליון קבע כי סוגיית חיובה של חברה בהפקדת ערובה לפי סעיף זה נבחנת בשלושה רבדים. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת; שנית, ככל שמסתבר כי אין ביכולתה של התובעת לעמוד בתשלום הוצאות אשר עשויות להיפסק נגדה, עדיין אין מקום לחיובה המיידי של החברה התובעת בהפקדת ערובה ויש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב כאמור. במסגרת זו, יש לשקול את האיזון בין הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים וכן את סיכויי ההליך, זאת מבלי להיכנס לעובי הקורה בסוגיה זו, אם כי נכון לומר שהנטל להראות כי קיימות נסיבות אשר אינן מצדיקות חיוב בערובה מוטל לפתחה של התובעת; שלישית, כי ככל שיוחלט על חיוב בערובה, על בית המשפט לבחון את גובה הערובה המבוקשת ולוודא, כי זו תהא מידתית ותאזן נכון השיקולים הרלוונטיים.

לגופו של עניין נטען, כי לתובעת יכולת כלכלית לעמוד בתשלום ההוצאות שעלולות להיפסק נגדה ואף למעלה מכך: נטען כי התובעת שהינה חברה העוסקת בתחום הבניה והתשתיות מבצעת באופן שוטף עבודות בניה ותשתיות עבור לקוחות שונים. נטען כי החברה מנהלת עסקיה משנת 2004 באופן רציף ומתמשך כעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה עצמה; נטען כי לחברה מחזור הכנסות כספי של מאות אלפי שקלים בחודש והיא מעסיקה כשלושים עובדים שכירים קבועים אשר מקבלים את שכרם במועד; נטען כי מצבה הכלכלי של התובעת הינו איתן ואף מעבר לכך. נטען כי לחברה צבר עבודות שהיא מבצעת באופן שוטף וכי היא משלמת חובותיה לרשויות, ללא יוצא מהכלל ובמועד; נטען כי לחברה פיקדון בבנק דיסקונט אשר משועבד לבנק דיסקונט לטובת הנפקת ערבויות לפרויקטים אותם היא מבצעת, וכן כי בבעלות החברה ציוד ורכבים המשועבדים לבנק דיסקונט לטובת אישור מסגרת אשראי אשר כוללת הנפקת ערבויות ביצוע ובדק לפרויקטים של החברה. נטען כי לחברה אין הלוואות או חובות וכי יש לה מסגרת אשראי בחשבון עובר ושב, שאינה מנוצלת;

נטען כי מאזן מבוקר של החברה לשנת 2012, מציג רווחיות; נטען כי לזכות החברה פסק דין על סך 490,000₪, הנמצא בהליכי גבייה.

באשר לטענת המבקשת כי קיים שיעבוד על הפיקדון הבנקאי ועל כל הכספים המופקדים בחשבונה בבנק דיסקונט, טענה המשיבה כי מדובר בשעבוד רגיל ומקובל בענף הבנייה, כל שכן שעה שלמשיבה אין כלל הלוואות או חובות לבנק, ופיקדון זה נדרש אך לצורך הנפקת ערבויות ביצוע וערבויות בדק לפרויקטים אותם היא מבצעת.

נטען כי בבקשה אין כל ראייה לכך שמצבה הכלכלי של התובעת אינו טוב או כי לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות והבקשה לא נתמכת בתצהיר כלשהו.