עולמי נכסים (ב.ה.)בע"מ נ' אבו-גוש תעשיות טקסטיל בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שטר.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 1.5.11 הגישו המתנגדים את התנגדותם שבנדון לביצוע ארבעה שיקים בסכום קרן כולל של 52,000 ש"ח בתיק הוצל"פ 0121434115 (להלן – "השיקים", "ההתנגדות" ו-"תיק ההוצל"פ", בהתאמה). מדובר בארבעה שיקים ע"ס קרן של 13,000 ₪ כ"א, משוכים כולם ע"י המתנגדת 1 על בנק הפועלים סניף 678 מגדיאל, כאשר תאריכי הפירעון בשיקים הם: 18.8.10, 20.8.10, 24.8.10 ו-30.8.10. על פני כל ארבעת השיקים רשום "חשבון מוגבל ואכמ אין כיסוי מספיק" ועל גב כל ארבעת השיקים רשומה ערבותו האישית של המתנגד 2 לשיקים.

יצוין כי ההתנגדות הוגשה במועד, ולפיכך ההליכים בתיק ההוצל"פ מעוכבים.

ביום 12.6.11 הגישו המתנגדים בקשת לדחיית בקשת ביצוע השיקים על הסף, להורות כי אין לנקוט נגד המתנגדים בהליכים בתיק ההוצל"פ וכן להורות על "ביטול חוזה ההלוואה בין הצדדים" (להלן – "בקשת המתנגדים המיוחדת"). בהחלטתי מאותו יום מחקתי בקשה זו על הסף, בשל העיתוי שבו הוגשה ומשקבעתי שנראה שיש תחילה לדון בהתנגדות. הוספתי בהחלטה הנ"ל וקבעתי, כי בכפוף לתוצאות הדיון בהתנגדות ובכפוף להוראות כל דין, ניתן יהיה להגיש בקשה זו מחדש.

ביום 15.6.11 נערך בפניי דיון בהתנגדות. בדיון העלה ב"כ המתנגדים בקשה לעיון מחדש בבקשת המתנגדים המיוחדת ואף למתן הכרעה בטענה המקדמית של המתנגדים, בטרם דיון בהתנגדות. בהמשך הדיון הוסכם בין הצדדים כי המתנגד 2 ייחקר באותו דיון על תצהירו התומך בהתנגדות וזאת לגבי כל טענות העובדה שהועלו, ואחר כך ייסכמו הצדדים בכל העומד על הפרק, ותחילה בטענה המקדמית של המתנגדים. ואכן, המתנגד 2 נחקר בדיון על תצהירו הנ"ל. בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, כאשר בנסיבות קבעתי שלא יוגשו סיכומי תשובה (על סיכומי התגובה).

ביום 26.6.11 הגיש המתנגד 2 סיכומיו.

ביום 5.9.11 הגישה המשיבה סיכומיה (ב"כ המתנגד 2 איחר במסירת עותק סיכומיו לידי ב"כ המשיבה, ומכאן מועד הגשת סיכומי התגובה).

ביום 7.9.11 נעתרתי לבקשת המתנגדים מיום יום להגשת סיכומי תשובה על סיכומי התגובה.

ביום 15.9.11 הגיש המתנגד 2 את סיכומי התשובה.

דיון ומסקנות:

בראשית הדברים יצוין, כי, למרות שב"כ שני הצדדים נתבקשו בהחלטתי בתום הדיון ביום 15.6.11 לצרף לסיכומיהם את החלטות ביהמ"ש הרלוונטיות לגבי מועדי ותקופות צו הקפאת ההליכים וצו הפירוק נגד המתנגדת 1, ב"כ שני הצדדים גם יחד לא עשו זאת, לפחות בכל הנוגע לצו הפירוק (ב"כ המתנגדים צירף לסיכומיו את החלטות ביהמ"ש הנוגעות להליכי הקפאת ההליכים בלבד). בנסיבות אלה, נוכח העובדה שב"כ המתנגדים מצא לסייג את סיכומיו למתנגד 2 בלבד, בשים לב לנוסח פתיח סיכומיו של ב"כ המתנגדים ובשים לב לדברי ב"כ המשיבה בסיכומיו, ולמרות שבדקתי ביוזמתי באתר האינטרנט של אתר כונס הנכסים הרשמי ולא מצאתי מידע אודות צו פירוק (זמני או קבוע) נגד המתנגדת 1, אניח בעקבות הצדדים שכנגד המתנגדת 1 ניתן צו פירוק ולכן ומכוח הוראות הדין ההליכים נגדה מעוכבים והחלטתי זו לא תדון בהתנגדותה של המתנגדת 1. בהמשך החלטתי תידון אפוא התנגדותו של המתנגד 2 בלבד.

עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים מעלה שאלו הן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

האם יש תחולה בענייננו להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 (להלן – "חוק ההלוואות"). בהנחה שיש תחולה לחוק ההלוואות, האם הפרה המשיבה את הוראות החוק, ואם אכן הפרה אותו, מהו הסעד לו זכאי המתנגד 2 בשל ההפרה.

האם יש תוקף משפטי מחייב לערבותו השטרית של המתנגד 2, בשים לב לכך שהשיקים נחתמו ונמסרו למשיבה במועד שבו היה תלוי ועומד צו הקפאת הליכים נגד המתנגדת 1 ואולי גם נגד המתנגד 2.

האם הצדדים נהגו בחוסר תום לב האחד כלפי השני ובהטעיית האחד את השני, בעצם העברת השיקים ביניהם על רקע הליכי הקפאת ההליכים שהתנהלו.

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, מצאתי להורות על קבלת ההתנגדות.

כידוע, במסגרת דיון בהתנגדות אין לקבוע ממצאים ולהכריע ראייתית בשאלות שבמחלוקת, ודי להראות הגנה לכאורה ולו דחוקה. סבורני שעלה בידי המתנגד 2 להראות הגנה לכאורה, כאשר התרשמותי היא שקיימת מחלוקת של ממש הראויה לבירור ראייתי ושיפוטי לגבי כל אחת מהשאלות שבמחלוקת שפורטו לעיל.

יצוין, כי טענות המתנגד 2 לגבי תחולת חוק ההלוואות ולגבי סעד מחיקת בקשת ביצוע השיקים בשל ההפרה הנטענת של הוראות החוק הן אכן טענות מיוחדות שראוי לבררן בהתאם להלכה שנפסקה ב-ע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 בס נ' אריה (לא פורסם, 21.1.09), אך ביהמ"ש קבע שטענות ממין זה הינן בגדר טענות הגנה ככל טענות ההגנה (שלגביהן ניתן ליתן רשות להתגונן), ולכן אין מקום לכך שאני, בהחלטתי זו, אכריע סופית במחלוקת הקשה הקיימת בין הצדדים בנושא זה (ראו ע"א (מחוזי ת"א) 1217/09 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 26.4.11)). טענות אלו ומחלוקת זו יידונו בפני ביהמ"ש במסגרת התביעה השטרית שתתברר. די בהקשר זה לציין כאן, כי נראה שהשיקים נמסרו בעסקת ניכיון שטרות (שקיימת מחלוקת לגבי שאלת אישיותו של הצד לעסקה מול המשיבה ולגבי שאלת היותו תאגיד, שאלה המשליכה גם היא על שאלת תחולת חוק ההלוואות) ושעפ"י החומר שהוצג ונטען בפניי, יש למתנגד 2 זיקה לכאורה לאותה עסקה או לצד שעשה עסקה זו עם המשיבה. את טיב ואת פרטי הדברים המדויקים כמו גם את נפקותם המשפטית המדויקת, ראוי לטעמי לקבוע במסגרת התביעה שתתברר.