עויסאת ריאד (רשיד) פארס ואח' נ' עז' המנוח עבד אלרחים מוחמד ואח'

התובעים ע"י ב"כ עו"ד יוסף עבד אראזק

הנתבעים 1, 3 ו- 4 ע"י עו"ד אשקר ראני

הנתבע 2 ע"י עו"ד אלפרד סאדר ועו"ד חוסאם חמדאן

פסק דין

השאלה הדורשת הכרעה בתובענה זו היא:

האם ניתן להצהיר על התובעים כמי שרכשו את חלקה 18 בגוש 8810 מאדמות אום אלפחם, (להלן – "החלקה") ועקב זאת, הם זכאים להירשם כבעלים של החלקה על יסוד זיכרון הדברים, (להלן "זיכרון הדברים"), אשר נחתם ביום 10.8.90, בין התובעים לבין הנתבע 1 - עבד-אלרחים מחמד חמדאן ז"ל, (להלן – "המנוח").

א.פתח דבר והקדמה:

1. לפני תביעת התובעים להצהיר כי הם הבעלים והמחזיקים הבלעדיים של הזכויות בחלקה והזכאים להירשם ככאלה בלשכת רישום המקרקעין.

2. התובעים מבססים את תביעתם על הסכם רכישה – זיכרון הדברים, אשר נערך על ידי עו"ד מוסטפא גנאיים, (להלן "עו"ד גנאיים") ונחתם על ידי הצדדים במעמדו.

3.המנוח הצהיר בזיכרון הדברים כי הוא זכאי לרשת 1/4 מהחלקה וקיבל את חלקם של אחיו (הנתבע 2, הנתבע 3 והנתבע 4), בחלקה, קרי, קיבל גם את 3/4 החלקה הנותרים עפ"י הסכם החלוקה שנחתם בין הנתבעים לבין עצמם, (להלן – "הסכם החלוקה"), משמע שהמנוח היה בפועל הבעלים של החלקה בשלמותה בעת חתימת זיכרון הדברים.

4. מתברר כי בין הנתבעים לבין עצמם התנהל הליך משפטי ארוך שנים ביחס לתוקפו המחייב של הסכם החלוקה ביניהם. ההליך החל בערכאה הדיונית והגיע בסוף הדרך להכרעת בית המשפט העליון.

5. בפתח הדיון בהליך שבפני הציעו באי כוח הצדדים להמתין עד להכרעת בימ"ש עליון בשאלת תוקפו המחייב של הסכם החלוקה בין הנתבע 1, המוכר, לבין אחיו, הנתבעים 2, 3, ו- 4, וכך הצהירו ביום 14.12.08 בעמ' 27 , לפרוטוקול:

" ...... אנו מבקשים להודיע לביהמ"ש כי בבימ"ש קיימים מספר תיקים ........ אמור בימ"ש עליון להכריע בהקשר לתוקפו של הסכם החלוקה, שבין הנתבעים לבין עצמם וכי קביעתו של בימ"ש עליון עשויה לייתר את הדיון בתיק זה ...... לכן אנו מבקשים שלא לקיים את הדיון היום.", (להלן – "הצהרת הצדדים") - ראו גם החלטתי מאותו יום בעמ' 28.

בעת ההיא, סברתי כי יתכן והצדק עם הצדדים ומן הראוי להיענות לבקשתם, הואיל והוגשו סיכומים, זה מכבר, בערעור שהתנהל בבימ"ש עליון בשאלת תוקפו של הסכם החלוקה, והנתבעים המתינו למתן פסק הדין בערעור, לכן נתבקשו הצדדים להודיע לבימ"ש זה על תוצאות ההליך בבית משפט העליון.

6. יוער כבר עתה שהצדדים לא פעלו על פי הצהרתם כלל ועיקר ולכן עשיתי את אשר היה מחובתם לעשות, דהיינו, עקבתי אחרי ההליך בבימ"ש עליון כפי שיובהר בהמשך.

ב.ההליכים בהקשר להסכם החלוקה בין הנתבעים לבין עצמם:

1. ההליכים בין האחים – הנתבעים לבין עצמם, ביחס להסכם חלוקת ירושת אביהם ז"ל, התנהל בערכאה הדיונית – בימ"ש מחוזי חיפה, כשבסופו של יום ובאופן טבעי, הליכים אלו הסתיימו בפסק דינו של בית המשפט העליון, כפי שיובא בהמשך.

2. המעקב שניהלתי אחרי השתלשלות העניינים בהליך אשר התנהל בבית משפט עליון, הראה כי ביום 28.10.09 ניתן פסק דין בערעור. פסק הדין ניתן בבע"מ 9825/05, בע"מ 9941/05, בע"א 1919/06, בע"א 5845/06, בהקשר להליכים המשפטיים שהתנהלו בין הנתבעים לבין עצמם והנוגעים להסכם החלוקה. בימ"ש עליון קבע כי הסכם חלוקת הירושה בין הנתבעים לבין עצמם תקף ומחייב.

3. הפניתי את תשומת לב הצדדים לעובדה שבימ"ש עליון נתן פסק דינו ורק ביום 15.2.10 הגיש הנתבע 2 תגובתו להחלטתי. מתגובת הנתבע 2 עולה שהנתבעים לא השלימו עם פסק דינו של בימ"ש עליון והגישו בקשה לדיון נוסף (דנ"א 9132/09).

4. המתנתי למתן החלטה בבקשה לקיום דיון נוסף. הבקשה כאמור, נדחתה ביום 9.3.10 על ידי (הנשיאה דאז), ביניש. גם על כך הופנתה תשומת לב הצדדים על ידי כי הנתבעים לא הודיעו דבר. עם דחיית הבקשה לקיום דיון נוסף, ההליכים בבימ"ש עליון באו על קצם והסתיימו.