עוזרי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה להבהרת פסק דין בעניין תשלום הוצאות (בקשה מספר 7).

ביום 31.3.2011 נתתי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לאחר שאלו קיבלו את המלצת בית המשפט. בעמוד 2 שורות 24 לפסק הדין נקבע כך: "באשר להוצאות לטובת המשיבים 2-4 – באת-כוחם הודיעה כי היא עומדת על פסיקת הוצאות בגין הליך זה. בנסיבות אלה משאירים הצדדים את הענין לשיקול דעת בית המשפט". בנסיבות אלה פסקתי כי: "העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 2-4 יחד בסך של 4,000 ₪ בגין הליך זה".

בבקשה נטען כי העותרים אכן שילמו למשיבים 4,000 ₪, אך ללא תוספת מע"מ. אמנם לאחרונה תוקנה תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי-1984 (להלן: התקנות) לפיה אין המע"מ נכלל בפסיקת ההוצאות, ואולם הדבר נכון, כך נטען, כל עוד פסק בית המשפט שכר טרחה שאינו פוחת מהתעריף המינימאלי המומלץ, כפי שזה נקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי) התשל"ז-1977, זולת אם הורה בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו על תשלום סכום קטן יותר מהסכום האמור.

דין הבקשה להידחות על הסף, מבלי צורך לקבל את תגובת העותרים. אנמק בקצרה.

ראשית, פסק הדין הינו פשוט וברור, ואין מה להבהיר בו. בקשתה של העותרת הינה, למעשה, בקשה לתיקון פסק הדין על בסיס טיעון שלא הועלה כלל עובר למתן פסק הדין. ככזו, דינה להידחות על הסף, לאחר שבית המשפט גמר מלאכתו בתיק זה עם מתן פסק הדין. אמנם מוסמך בית המשפט לתקן טעויות שנפלו בפסק הדין (כמשמעותן בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), אלא שאין זה המקרה שבפנינו. שנית, אף לגוף העניין – אין כל ממש בבקשה.

תקנה 512 לתקנות מורה:

"(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), לא ייפסק ולא ייווסף לסכום שנקבע, כאמור, סכום השווה למס ערך מוסף הנגזר מן הסכום שנקבע."

למקרא תקנה זו ברי כי אין כל קשר בין תקנה 512(ג), הקובעת כי אין להוסיף לסכום שנקבע סכום השווה למע"מ, לבין תקנה 512(א), הקובעת כי בכפוף לתקנה 512(ב) הסכום שייפסק לא יפחת מהתעריף המינימאלי המומלץ. מכאן, שלכל סכום שייפסק אין להוסיף סכום בשיעור המע"מ.

אשר לתקנה 512(א), הרי שהצדדים השאירו את נושא ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט ולא טענו לעניין זה. במצב דברים זה, ולאור תקנה 512(ב), פסקתי כפי שפסקתי ונכון עשו העותרים כאשר שילמו למשיבים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בדיוק.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובת העותרים, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: