עוז(פורמלי) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש השלום ברחובות (כב' השופטת פרנקל), במסגרתה נדחתה בקשת העורר להרחבת ימי ושעות ההתאוררות בפיקוח.

כנגד העורר הוגש כתב אישום ביום 3/10/10 ובקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 1/12/10 שוחרר העורר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני.

ביום 19/6/11 הודה העורר בכתב אישום מתוקן המייחס לו 14 עבירות של קבלת דבר במרמה, 19 עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, 9 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 2 עבירות של גניבה במרמה, 3 עבירות של גניבה בידי מורשה, עבירה של איומים ועבירה של זיוף וזאת במסגרת 24 אישומים נפרדים המאוחדים בכתב אישום אחד.

ביום 13/7/11, בהסכמת הצדדים, הותר לעורר לצאת להתאווררות 3 פעמים בשבוע, פעמיים בכל פעם, בליווי ובפיקוח.

באותו מועד הוזמן תסקיר משירות המבחן על מנת לבחון הקלות בתנאי השחרור של העורר לרבות יציאתו לעבודה.

ביום 15/8/11 דחה בימ"ש קמא את בקשת העורר לצאת להתאווררות מדי יום למשך 5 שעות ומכאן הערר.

ביום 21/7/11 הוגש תסקיר שירות המבחן.

שירות המבחן התרשם כי העורר מתבטא באופן מרצה, שולל בעייתיות באופן בו התנהל, מעצים בעיית התמכרותו לסמים על מנת לקבל הקלות, מניפולטיבי ובעל קווי אישיות רמאיים, אשר מסר מידע סלקטיבי ואינו מודע לחלקים האישיותיים העומדים בבסיס התנהגותו לאורך השנים.

שירות המבחן התרשם כי בשל אופי החשדות, היקפם, הישנותם לאורך השנים וההערכה כי לא ניתן להפחית סיכון לביצוע עבירות נוספות במידה וישונו התנאים בעיקר כאשר העורר נתון כיום במצוקה גדולה יותר, אין מקום להקל בתנאי השחרור.

לעורר לא עומדת עוד חזקת החפות משהורשע בעבירות המפורטות מעלה.

מדובר בכתב אישום חמור אשר מצביע על סיכון לציבור.

בקשת העורר אשר זכתה להסכמת המשיבה לצאת להתאווררות 3 פעמים בשבוע, אך ביום 13/7/11, הינה איזון נאות בין זכותו של העורר לבין זכותו של הציבור להגנה. לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא הן לאור האמור בתסקיר, הן לאור שעות ההתאווררות שכבר ניתנו לעורר והן לנוכח הרשעתו.

לאור האמור, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ל' אב תשע"א, 30/08/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברנט, שופטת

הוקלד על ידי: מטי פרנקו-אהרון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: