עווד נ' נזרי חנן - פסקדין

החלטה

1. בפני בקשה להפקדת ערובה להוצאות, מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

הבקשה הוגשה על ידי נזרי חנן (להלן: "המבקש" או "הנתבע") כנגד סעיד עווד (להלן: "המשיב" או "התובע").

העובדות הצריכות לעניין

2. התובע, יליד ,1963 נפגע לטענתו במהלך עבודתו אצל הנתבע, כאשר שק חצץ נפל על ראשו.

הנתבע כופר בחובתו לפצות את התובע בגין נזקיו, שכן לטענתו התובע לא הועסק מעולם על ידו באתר העבודה בו נפגע, וביום 6/3/11 הגיש בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו – היא הבקשה אשר בפני.

טענות המבקש

3. המבקש מפנה לטענות שפורטו בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, ומבהיר, כי היה ותידחה התובענה "בשל חוסר אחריות המבקש לנזקו של המשיב, ככל שניזוק, כי האתר בו טען כי נפגע, לא היה באחריותו ו/או בחזקתו ו/או בבעלותו של המבקש, ולכן סביר להניח כי המבקש לא יחוייב בנזקו, ככל שניזוק, והתביעה כנגד המבקש תידחה, אלא מאי? המבקש לא יוכל להיפרע מהמשיב כאשר ייפסקו כנגדו הוצאות" (סע' 21 לבקשה).

עוד טוען המבקש, כי אם ייפסקו הוצאות לזכותו, הוא לא יוכל להיפרע מהמשיב, שהינו תושב הרשות הפלסטינית ואין לו כל נכסים בישראל.

תגובת המשיב

4. המשיב חוזר על טענותיו כפי שהועלו בכתב התביעה, ובמיוחד על טענתו לפיה נפגע במהלך עבודתו בשירותו של הנתבע, והוא אף מפנה לחתימתו של הנתבע על טופס 250 ועל טופס תביעה לדמי פגיעה שהוגשו למוסד לביטוח לאומי, וכן לעובדה, שהנתבע לא הסתייג במסמכים אלו מהצגתו כמעביד של התובע במועד התרחשות התאונה.

תשובת המבקש

5. המבקש חוזר בתשובתו על טענותיו בהתייחס לסיכוייו הקלושים של התובע לזכות בתביעתו, וכן מפנה לעובדה שהמשיב לא פירט בתגובתו את הסיבות מדוע אין לחייבו בהפקדת ערובה, וכן לא הצביע על קיומו של נכס, אשר ממנו ניתן יהיה להיפרע, אם וכאשר תידחה התובענה.

הפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות

6. תקנה 519 לתקנות קובעת:

"(א)בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)...".

בשורה ארוכה של פסקי-דין נקבע, כי שיקול-דעתו של בית המשפט בדונו בבקשה להטלת הערובה המבוקשת הינו רחב, ואמות המידה – אימתי ינתן צו להפקדת ערובה, פורטו, למשל, ברע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ואח', תק-על 2001(2) 537 (להלן: "פרשת הופ"), שם נקבע, מפי כב' השופט טירקל, כדלקמן:

"מקובל עלינו כי בית המשפט משתמש בסמכותו לפי תקנה 519(א) לתקנות, בעיקר בשני מקרים:

א.כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות; וכן אין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, שמהם יוכל הנתבע להיפרע.