עווד נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשות לביטול החלטת קצין משטרה בדבר פסילת רשיון ואיסור שימוש רכב. ההחלטות ניתנה ביום 6.7.13, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו עבירה של סירוב לבדיקת שכרות.

המבקש מס' 1 הינו נהג הרכב, והמבקש מס' 2 הינו הבעלים של הרכב, אביו של הנהג.

המבקשים עותרים לביטול ההחלטה מאחר ולטענתם המבקש מס' 1 כלל לא נהג ברכב, לפיכך לא הייתה לשוטר הסמכות לדרוש ממנו בדיקת נשיפה. המבקש מס' 1 מוסיף וטוען כי אף לא עולה מסוכנות המצדיקה פסילת רשיונו ואילו המבקש מס' 2 מוסיף וטוען כנגד הליך איסור השימוש.

בנוסף טוענים המבקשים כי מאחר ולנהג מיוחסת בשלב זה עבירה על סעיף 64ב(ב) בלבד, לא כלל הסמכות לקצין לפסילת רשיון או איסור השימוש ברכב, שכן אין המדובר בעבירה המנויה בתוספת הרביעית או השביעית לפקודה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, אני מקבל את הבקשות.

סבורני כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, אולם צודק הסנגור ובהליך נפל פגם אשר אינו מאפשר הותרת ההחלטות על כנן. כנגד הנהג טרם הוגש כתב אישום לבית המשפט, ובשלב זה נמסרה לו אך הזמנה לדין בה מיוחסת לו עבירה על סעיף 64ב(ב).

בכדי להקים סמכות לפסילה מנהלית היה צורך לייחס לנהג עבירה על סעיף 62(3), או תקנה 26(2), אולם בשלב זה אין כך הדבר. באופן דומה לא קמה סמכות לאיסור מנהלי של השימוש ברכב.

אפשר ומדובר בפגמים טכניים אשר ניתן יהיה לתקנם בהמשך, אולם סבורני כי ככל שמדובר בהליך המנהלי, שבו די בקיומן של ראיות לכאורה לאשמה כדי להצדיק סנקציה משמעותית של פסילת רשיון ואיסור שימוש ברכב, חובה כי המשיבה תקפיד על הנהלים והכללים ופגמים מסוג זה מצדיקים ביטול ההחלטה.

אשר על כן, הבקשות מתקבלות. אני מורה על הפסקת הפסילה המנהלית ואיסור השימוש ברכב והחזרת הרשיון והרכב לידי המבקשים.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: