עודה נ' מועצה מקומית ג'לג'וליה - פסקדין

החלטה

א.רקע עובדתי

התובע – המבקש בנה של המנוחה פאטמה עודה ז"ל (להלן: "המנוחה").

בין המנוחה לבין ממ"י נחתם הסכם לפיו היא זכאית להירשם כבעלים של חלק מהמקרקעין המהווים חלק מחלקה 37 בגוש 7506 (להלן: "המקרקעין") והידועים כמגרשים 37/5 ו-37/7 (להלן: "המגרשים המקוריים").

המקרקעין מצויים בתחום שיפוטה המוניציפאלי של הנתבעת המאוגדת כמועצה מקומית.

מהבחינה התכנונית המקרקעין נתונים לסמכותה התכנונית של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קסם (להלן: "הועדה המקומית").

בין משפחת המנוחה לבין משפחתו של עלי עראר נפלה מחלוקת ביחס לתחומי השטח המוחזק ע"י כ"א מהצדדים, שכן גם למשפ' עראר זכויות בעלות בחלק מן המקרקעין.

הסכסוך האחרון שמש מושא להליך שנדון בפני ביום 3.10.99 בת.א. 1791/07. במסגרתו של ההליך ניתן תוקף של צו שיפוטי להסדר לפיו המנוחה תעביר את זכויותיה במקרקעין המקוריים לנתבעת בעוד הנתבעת תעביר למנוחה זכויותיה של הנתבעת במגרשים 37/31 ו-37/32 (להלן: "המקרקעין המוחלפים") (להלן: "הצו השיפוטי").

הרעיון בבסיס הדברים היה של הנתבעת זאת נוכח העובדה שבין משפחות המנוחה ועראר קיים מתח רב וע"מ להפיגו ולמנוע אלימות שתוצאותיה מי ישורנה, ראוי להפריד פיזית בין הדבקים משפ' המנוחה ומשפ' עראר.

מסתבר כי הנתבעת החלה במימוש האמור בצו השיפוטי, אך הנתבעת לא לקחה בחשבון את התנגדותו של אזרח בשם קייס עראבס.

האחרון הגיש התנגדות למהלך החילופין האמור לעיל שבוצע במסגרתה של תכנית ק/מק/3284 (להלן: "התכנית"). ההתנגדות נדונה בפני ועדת הערר המחוזית למחוז מרכז, ערר שסומן 722/04.

ביום 29.5.05 החליטה ועדת הערר כי התכנית איננה בסמכותה של ועדה מקומית, שכן המגרשים המוחלפים (אף כי הם חלק מאותה חלקת רישום מוכרת בלשכת רישום המקרקעין), אינם ברצף גיאוגרפי עם המגרשים המקוריים, ולכן ההתנגדות התקבלה והמהלך נקטע באיבו.

בבקשה שלפני עותר התובע כי ינתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעת שלא להעביר זכויות ו/או להתחייב להעביר זכויות ו/או לעשות שמוש כלשהו במקרקעין המוחלפים, זאת עד לסיום הדיון בוועדות התכנון השונות.

כן התבקשתי בסיפא של הבקשה ליתן צו המורה לנתבעת להשלים אותם הליכי תכנון.

ב.הדיון

1.התובע מספר כי נודע לו כי חרף התחייבותה של הנתבעת למסור למשפחתו את המקרקעין המוחלפים, הנתבעת מבקשת למסור מקרקעין אלו לבניית בי"ס טכנולוגי או מוסד דומה תוך הפרת התחייבותה למנוחה שמכוחה ניתן הצו השיפוטי.

2.המנוחה ותרה על המגרשים המקוריים ועמדה בהוראות הצו השיפוטי, ואם לא ינתן הצו המבוקש היא עלולה לצאת קרחת מכאן ומכאן.

3.הנתבעת טוענת מצידה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת 5 סיבות המפורטות בס"ק (א) עד (ה) של סעיף 2 לתגובתה.

4.הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 26.7.10 ובה התייחד הדיון (וטוב שכך) לעניין סמכותו העניינית של בימ"ש זה לדון בתביעה ובבקשה, שכן אם נגיע למסקנה כי אין לבימ"ש זה סמכות עניינית, כל דיון ביתר השאלות יהא בבחינת דיון אקדמי חסר נפקות מעשית.

5.א.טענתה המרכזית של הנתבעת כי אם נקרא את כתב התביעה, ובעיקר את הסעדים המתבקשים, כמו גם את כותרתה, נבחין כי התביעה, וממילא הבקשה אינה בתחום סמכותו העניינית של בימ"ש זה, משום ששם נאמר כי מבוקש סעד של צו עשה/אכיפה.