עודה נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

א.פתח דבר:

1.לפניי ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 11/02/13, על ידי השופט אביהו גופמן, בתיק ת"ד 1057-08.

2.המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה; בגין העבירות של סטייה מנתיב נסיעה, עבירה על תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, (להלן: "התקנות"), ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"); עבירה של נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודה ועבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות ובהקשר עם סעיף 38(3) לפקודה.

ב. עובדות כתב האישום:

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 09/08/07, סמוך לשעה 18:30, נהג המערער ברכב מסחרי בכביש 6 מכיוון דרום לצפון כשהוא נוסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים. המדובר בכביש תקין, יבש, ראות לילה טובה, ללא תאורה, שדה ראייה פתוח לפנים למרחק 150 מטר.

4.המערער נהג ברשלנות, בכך שיצא לעקיפת רכב שנסע בנתיב הימני, החל לחזור לנתיב השמאלי (ככל הנראה נפלה טעות בכתב האישום, צ.ל. "הימני"- כ.ס.), התקרב יתר על המידה לרכב, סטה שמאלה שבר ימינה, ירד לשול, התנגש במעקה הבטיחות, פרץ אותו והתהפך בשדה קוצים (להלן: "התאונה").

5.כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם המערער ושבעה נוסעים, כאשר לארבעה נוסעים אובחנו חבלות של ממש - לנוסע מרעי אשרף, בוצעה קטיעה של רגל שמאל וחבלות נוספות. הנוסע עלי עאמר, סבל משיתוק מלא של פלג גוף תחתון ונותר כנכה. אצל סולימאן סעיד, אובחן שבר מרוסק ושבר נוסף באגן. כמו כן נגרם נזק הרסני לרכב המערער.

ג.ההליך בבית משפט לתעבורה:

6.המערער חזר בו מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום, הורשע על סמך הודאתו והופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו ולממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעת.

7.בימ"ש לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

8 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים כמפורט בגזר הדין, פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים שמניינם מתום תקופת מאסרו, 12 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בסך 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו.

8.הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש המאסר בפועל.

ד. טענות הצדדים:

טענות המערער:

9.בטיעוניו בפני, העלה ב"כ המערער טענות חדשות בקשר לעובדות כתב האישום וציין כי המערער הצליח לעבור את הרכב הנעקף, אך כפי שהסביר המערער בחקירתו שהוא יצא לנתיב השמאלי לבצע עקיפה, הסתכל במראה וראה שרכב אחר נסע מאחוריו, רכב שגם הוא עקף בעקבותיו וניסה לחזור אל המסלול הימני ותמרן בין זה השמאלי לימיני, עקב זאת המערער ניסה להתחמק מהרכב העוקף השני ועל מנת שלא לפגוע ברכב הנעקף ובאחרים הוא פינה לו את הדרך.

10.ב"כ המערער טען כי הגם שתוצאות התאונה קשות, הרי רשלנותו של המערער לא הייתה ברף הרשלנות הגבוה במובן זה שלא השתולל בכביש, לא נהג בפראות ולא ביצע פעולות יזומות מסוכנות.

11.לטענת ב"כ המערער, בימ"ש לתעבורה לא איזן כראוי בין רשלנותו הלא גבוה של המערער, עם תוצאות התאונה הקשות ונסיבותיו האישיות, עת שגזר עליו עונש חמור ביותר.

12.עוד טען כי בימ"ש לתעבורה לא נתן משקל ראוי להודאתו של המערער, לקיחת אחריות מליאה, עברו התעבורתי הלא מכביד ותסקיר שירות המבחן החיובי.

13.ב"כ המערער ציין כי מאז גרימת התאונה עד גזירת דינו של המערער, חלפו חמש וחצי שנים, כך שמדובר בשיהוי ניכר שיש לקחתו בחשבון בעת גזירת הדין.