עודד נ' חלפון ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לרכבה כפועל יוצא מתאונה מיום 16/6/10.

1. לטענת התובעת, במועד הנקוב יצאה מחניון לכיוון רחבה המשותפת ליציאה משני חניונים, לאחר שוידאה כי אין כל רכב היא החלה בפניה לכיוון ימין על מנת לצאת לכיוון הרחוב. בשעה שהיתה כבר היתה במהלכה של הפניה, הגיח לפתע הנתבע 1 אשר יצא מחניון סמוך משמאלה , פגע ברכבה בחלקו הקדמי הימני והטיח את רכבה לכיוון רכב נוסף אשר עמד וחנה במקום. כפועל יוצא מהתאונה , נגרמו לרכבה נזקים בצד ימין ושמאל של הרכב . לטענת התובעת בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד, לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה.

2. לטענת הנתבע, הוא יצא מחניון לכיוון הרחבה, כשכבר היה במהלכה של נסיעה ישר לכיוון הרחוב, הגיחה לפתע התובעת ופגעה ברכבו מצד ימין. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני, תמונות המתעדות את הנזקים לשני כלי הרכב ותמונות מקום האירוע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק אשר נגרמו לכלי הרכב.

עיון בתמונות הנזק לכלי הרכב מעלה כי לנתבע נזק מסוג שריטות הנמשך מחלקו הקדמי הימני של הרכב -בטמבון הרכב וזאת, ממש מימין למספר הרכב ועד לכנף הרכב הימנית בצד. לעומת זאת, ברכבה של התובעת קיים נזק מסוג מעיכה בחלק השמאלי של הרכב וכן, נזק מסוג מעיכה שהיא פחות עמוקה בחלקו הימני של הרכב.

מיקום הנזקים ואופי הנזקים , יש בהם בכדי לתמוך בגרסת התובעת.

כך, ברכבה של התובעת ממוקמים הנזקים בצד הרכב ולא בקידמתו ואילו ברכבו של הנתבע הנזקים ממוקמים מקדמת הרכב ועד לצידו – מיקום הנזקים אינו מתיישב עם גירסת הנתבע ולפיה, פגע רכב התובעת ברכבו וזאת, הואיל ולו אמנם היה רכב התובעת פוגע ברכבו היינו מצפים לחזות בנזקים בקדמת רכבה מחד ובצד רכבו (ולא בקדמתו) מאידך. בהתאמה, מתיישב מיקום הנזקים עם טענת התובעת ולפיה פגע רכבו של הנתבע ברכבה כשרכבו של התובע היה בתנועה ומשכך, נזקיו הינם מקדמת הרכב אל צידו ואילו נזקיה הינם בצד הרכב השמאלי.

יתרה מכך, לו אמנם היתה התאונה כגירסת הנתבע , הרי שרכב התובעת כלל לא היה מוטח אל הרכב האחר.

זאת ועוד, גם באופי הנזקים יש בכדי לתמוך בגירסת התובעת – כך, הנזק ברכבה של התובעת הינו מסוג מעיכה – דבר המלמד על כך שרכב הנתבע היה זה שפגע ברכבה. מאידך הנזק ברכבו של הנתבע הינו מסוג של שריטות נמשכות, דבר המעיד על כך שהיה בתנועה תוך כדי הפגיעה.

אציין כי , נציג הנתבעת 2 ניסה להתלות בכך, שקיימת כביכול אי התאמה בין הנזקים עליהם הצהירה התובעת בפני בית המשפט ובפני השמאי לבין הנזקים אשר הוצהרו על ידה במסגרת הודעתה לחברת הביטוח. אינני מוצאת ממש בטענה- אמנם בהודעה לחברת הביטוח דווח כי גם הדלת השמאלית נפגעה וזו לא נפגעה בסיכומו של דבר ואולם, יתרת הנזקים המדווחים הינם בדיוק הנזקים אשר עליהם הצביעה התובעת ולענין זה, לא מצאתי בשוני שולי זה – אשר יתכן כי מקורו באבחנה לא נכונה או באי הבנה מצד סוכן הביטוח, בכדי לגרוע ממהימנות עדותה.

באשר לטענת נציג הנתבעת 2 ולפיה, לא יתכן שרכבה של התובעת נפגע מרכב חונה כפי שנפגע והרכב החונה אינו נפגע אף הוא – לענין זה, התובעת העידה כי הפגיעה מהרכב החונה היתה בטמבון של הרכב החונה ולא נחזה נזק בטמבון שלו – עדותה היתה אמינה בעיני ובנוסף, הואיל והטמבון הוא חלק חזק, בהחלט יתכן מצב שבו הטמבון לא נפגע ברם הוא גרם פגיעה כפגיעה הנחזית ברכבה של התובעת.

זאת ועוד, חיזוק למסקנתי האמורה ניתן למצוא בכך שבמסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי התובעת היתה זו אשר פגעה בו ואולם, הוא לא התייחס להילך התאונה כפי שנטען על ידי התובעת ובכלל זה, לא טען כי רכבה לא נהדף לרכב אחר וכן, לא טען כי הנזקים בצידו הימני של הרכב לא נגרמו מהתאונה המדוברת. בהקשר זה הנתבע אמנם הכחיש באופן כללי את הנזקים הנטענים ואולם, לא פירט כאמור גירסתו באופן הסותר את גירסת התובעת . זאת ועוד, גם בדיון בפני טען הנתבע כי אינו יודע אם התובעת נהדפה לרכב הנוסף אם לאו. לאור האמור, הרי שטענת הנתבע ולפיה, הנזקים בצד הימני של רכבה של התובעת אינם תוצאה של התאונה המדוברת הינה בבחינת עדות כבושה אשר אינני מוצאת לנכון לקבלה.