עוברני נ' יעקב - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

1. (א) מן החומר שבפניי עולות העובדות הבאות. התובע היה בעל מכונית. הוא מכר אותה ביום 13.6.02 לנתבע. הנתבע חתם על זכרון דברים הנושא את תאריך אותו יום, ולפיו האחריות על דו"חות תנועה עד להעברת הבעלות תהיה עליו.

(ב) מן החומר עולה, כי בגין המכונית הוצאו דו"חות תנועה על ידי עיריית תל אביב (בסך כולל של 1,120 ₪, נכון ליום 24.4.06), ועל ידי עיריית רמת גן (בסך כולל של 1,705 ₪ נכון ליום 22.5.06). מנספחי כתב התביעה עולה, כי הדו"חות האמורים הוצאו לאחר יום 13.6.02. הם יוחסו לתובע. התובע הציג קבלות, כי נשא בתשלום הדו"חות. מכל האמור עולה, כי על הנתבע, אשר נטל על עצמו את הסיכון החוזי לדו"חות כאמור, לשפות את התובע בגינם.

2. לא נעלמו מעיני טענות הנתבע, כי התובע טיפל בהעברת הבעלות במכונית. לכאורה, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההוראה בזכרון הדברים, המעבירה אל הנתבע את הסיכון הנובע מדו"חות תנועה בפרק הזמן שבין החתימה על ההתקשרות ובין העברת הבעלות. לא אוכל, בנסיבות אלה, לקבל את הטענה האמורה, הגם שעולה מזכרון הדברים כי היה על התובע להמציא לנתבע שלט וקבלה על החלפת תיבת הילוכים. בין כך ובין כך, אפילו הייתי מקבל טענה זו, אין בה כדי לפטור את הנתבע מן החבות הברורה, שנטל על עצמו במסגרת ההתקשרות.

3. אשר לטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע. המדובר בתביעת השבה. המועד בו התגבשה עילת התביעה הוא מועד התשלום על ידי התובע. מאז מועד זה, בשנת 2006, ועד להגשת התביעה, לא חלפה תקופת ההתיישנות. משכך, דין טענה זו להידחות.

4. (א) אשר לטענה בדבר רשלנות של התובע, אשר גרמה נזק כלשהו לנתבע, הרי שלא אוכל לקבלה. הנתבע לא הניח תשתית המלמדת כי בשל חלוף הזמן מאז הדו"חות (2002 – 2003), או מאז התשלום, נגרם לו נזק כלשהו, לרבות אי יכולת להיפרע ממי שנשא באחריות לעבירות נשוא הדו"חות. לא אוכל, אפוא, לקבוע כי היה שינוי מצב לרעה של הנתבע, או נסיבות דומות, העשוי להצדיק הפחתה בסכום שיש לפסוק לתובע.

(ב) זו אף זו, התובע טוען כי פנה בתחילה לנתבע על מנת שישלם את הדו"חות, הלה הבטיח כי יעשה כן, אך לא פעל בדרך זו. הוא טען גם כי פנה אל הנתבע פעם נוספת בטרם שילם את הדו"חות. הנתבע לא התייחס בכתב ההגנה לטענות אלה. בדיון העלה טענה כבושה לפיה התובע לא פנה אליו בזמן אמת. במצב זה, לא אוכל להעדיף את גירסת הנתבע על גירסת התובע לעניין זה. גם בשל כך, אין לקבל את טענתו לעניין רשלנות התובע.

5. עם זאת, יש להביא בחשבון, בעת פסיקת הפרשי רבית והצמדה כחוק, את פער הזמן בין מועד התגבשות העילה ובין מועד הגשת התביעה. המדובר בתקופה של שלוש שנים. לעניין זה, יש הצדקה לפסוק לתובע הפרשי הצמדה מיום התגבשות העילה, אך הפרשי רבית כחוק מיום 10.11.08 (שנה לפני הגשת התביעה), ועד ליום פסק הדין.

6. אשר לפיצויים המבוקשים בגין עוגמת נפש. לעניין זה לא מצאתי הצדקה. המדובר בתביעה בסכום כספי נמוך יחסית. התובע היה יכול להקטין את הטירדה הנטענת אילו היה פונה לערכאות בסמוך לקבלת הדו"חות ולסירובו הנטען של הנתבע לשלמם. אין בפניי גם ראייה כי הנתבע עצמו אחראי לעבירות נשוא הדו"חות. אכן, הנתבע נטל על עצמו את האחריות לתשלום הדו"חות לאחר מועד החתימה על זכרון הדברים. עם זאת, גם לשיטת התובע העיסקה כללה מרכיב טבוע של אי ודאות לעניין מועד העברת הבעלות. הנתבע קיבל, גם לשיטת התובע, יפוי כוח לשם כך. זכרון הדברים אינו כולל התייחסות ברורה למועד העברת בעלות. במצב זה, נטל על עצמו התובע את סיכון הטירדה (להבדיל מן הסיכון הכספי) הנובע מן האפשרות כי יהיו דו"חות בגין המכונית אשר ישאו את שמו, עד להעברת בעלות בפועל. אין בפניי גם תשתית המלמדת כי הנתבע התרשל או השתהה בהעברת הבעלות במכונית. נוכח כל האמור, איני רואה הצדקה מספקת לחייב את הנתבע בפיצויים בגין עוגמת נפש.

7. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובע סך של 3,170 ₪. כמו כן, ישא בהוצאות משפט בסך של 300 ₪. כל הסכומים ישולמו לא יאוחר מיום 21.1.11.

ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: