עוביד נ' מועצה איזורית בוסתאן אלמרג' - פסקדין

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המשיבה בהעדר כתב תשובה לכתב הערר ולפיו הוריתי על ביטול כל הדרישות לתשלום היטל ביוב ששלחה המשיבה לעורר בגין הנכס נשוא הערר ועל סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו על סמך אותן דרישות.

בבקשה טען ב"כ המשיבה, כי ביום 19.11.2013 העבירה המועצה את הייצוג בתיק זה לידיו וכי עם כניסתו לתפקיד הוא קיבל לטיפולו יותר מ- 700 תיקים שונים שהיה צורך לטפל בהם. לטענתו, במסגרת הליך החפיפה הקצר עם קודמו, ככל הנראה תיק זה נשמט ולכן לא טופל.

דין הבקשה להידחות וכמה טעמים לדבר:

ראשית, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

שנית, גם לגופה של הבקשה, דינה להידחות. כתב הערר נמסר לידי המשיבה ביום 1.5.2013, כפי שעולה מאישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר ושעליו לא חלקה המשיבה. על כן, היה על המשיבה להגיש את כתב התשובה מטעמה עד 1.6.2013, לכל המאוחר. פסק הדין ניתן ביום 2.12.2013, דהיינו כשישה חודשים לאחר שחלף המועד להגשת כתב תשובה מטעם המשיבה. אין בבקשה התייחסות כלשהי לפרק הזמן שחלף מאז שנמסר כתב הערר לידיה ועד 19.11.2013, אז הועבר הטיפול בתיק לבא כוחה החדש. המשיבה אינה מפרטת מדוע בא כוחה הקודם לא הגיש כתב תשובה בשמה ומדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה. התמקדות ב"כ המשיבה בפרק הזמן שחלף מאז נמסרו התיקים לטיפולו ביום 19.11.2013 ועד מתן פסק הדין בהעדר ביום 2.12.2013 והתעלמותו מפרק הזמן שחלף מיום 1.5.2013 ועד 19.11.2013 אינה מהווה הסבר מניח את הדעת, בלשון המעטה, למחדלי המשיבה ואין בה כדי להצדיק, ולו בדוחק, את אי הגשת כתב תשובה במשך כל אותה תקופה.

שלישית, ביום 21.5.2013 הוגשה על ידי העורר בקשה לעיכוב הליכי גביה שנוקטת המשיבה נגדו על סמך דרישות לתשלום היטל ביוב. בהחלטה שניתנה על ידי באותו יום הוריתי למשיבה להשיב על הבקשה תוך 20 יום ממועד קבלתה. הבקשה וההחלטה הומצאו לידי המשיבה ביום 26.5.2013 ואף על פי כן היא לא ראתה לנכון להגיב על הבקשה. בשל כך ניתנה ביום 23.6.2013 החלטה בהעדר תגובה, המורה על עיכוב ביצוע דרישות התשלום. גם לאחר מתן החלטה בהעדר לא הגישה המשיבה בקשה לביטול אותה החלטה.

מכל האמור עולה, כי המשיבה התעלמה באופן בוטה ושיטתי מההליכים בתיק זה, ובמשך חודשים רבים היא לא עשתה דבר, מבלי לתת הסבר כלשהו, ולו הדחוק ביותר, להתנהלותה זו. בנסיבות אלו, אין מקום לביטול פסק הדין.

רביעית, משום מה ועל אף שהיה על המשיבה להתייחס גם לסיכויי ההגנה בתיק, שכן פסק הדין ניתן כדין, היא לא ראתה לנכון לעשות כן, והגישה בקשה לאקונית ולא מפורטת, ואף מבלי לתמוך את הבקשה בתצהיר כראוי. גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המשיבה תשלם לעורר הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: