עובדיה נ' קיפרושקין ואח' - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעת התובע נגד הנתבע מס' 2, העושה שימוש ברכב הנתבעת מס' 1. לטענת התובע הרכב מסוג ניסאן פגע באמצעות וו גרירה, המתוקן בחלקו האחורי, בחלק הקדמי של רכב התובע, והסב לו נזקים.

שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו לי, ואני מחליטה לדחות את התביעה.

התובע טוען כי ביום 22/11/12, לאחר חנייה סמוך לביתו, יצא בבוקר בנסיעה מהמקום, ורק בתחנת הרכבת, בה ירדה חברתו מהרכב, הפנתה את תשומת ליבו לנזק. התובע טען כי חזר למקום וצילם את רכב הנתבעים, כשהוא חונה על המדרכה לפני המקום בו עמד רכב התובע.

התובע פירט את המהלכים שעשה לאיתור בעל הרכב, החל בפניה לעיריית חיפה באותו יום, זו הפנתה אותו לחב' יפה נוף (מכתב עו"ד שוטלנד-סייג מיום 26/12/12, נספח לכתב התביעה), שהעסיקה קבלן לביצוע העבודות במקום ויפה נוף הפנתה אותו לחב' אלון טבעון (מכתב גב' שטיין-אוסטרוב מיום 25/12/12, נספח לכתב התביעה). חב' אלון טבעון בע"מ דחתה קשר לרכב ניסאן מ.ר. 17-958-29 ומסרה לתובע את פרטי בעלת הרכב, הנתבעת מס' 1 (מכתב גב' מאיה מחב' אלון טבעון מיום 20/2/13, נספח לכתב התביעה).

הנתבע צירף לאחר הגשת כתב ההגנה מכתב, שהתובע הניח על שמשת הרכב ביום 4/2/13.

התנהלות התובע אינה סבירה וכל שהיה עליו לעשות, לו חשד כי רכב הנתבעים גרם לו נזק, היה לפנות למשטרה או למשרד הרישוי ולבקש את פרטי הבעלים.

התובע הגיש בדיון תמונות של הרחוב בשיפוצים (ת/2), תמונות רכבו ורכב הנתבעים בצבע מיום האירוע, ותמונה של רכבו לפני הנזק, נושאת תאריך 10/10/12 (ת/1), תמונת רכב דומה לזה של הנתבעת, השייך לשכן אחר (ת/3) וחשבונית מס ע"ש אביו, עובדיה אריה בגין תיקון רכב סקודה מ.ר. 80-99-76 (ת/4), אשר התובע טען כי החשבונית כוללת תיקון נזק לרכב האב ולרכבו יחד.

הנתבע הגיש תמונות של רכב התובע, שצולמו על ידו, והמעידות על נזק לרוחב החלק הקדמי של רכב התובע, של הרכב המתוקן ושל רכב התובע ורכב אחר, החונים על המדרכה (נ/1).

התובע לא הצליח לשכנע אותי לקבל את גרסתו, לפיה הנתבע הוא שפגע ברכבו, וזאת ממספר טעמים. התובע הינו משפטן, הנחשב לאדם הבקיא בדין, ולא נמצא הסבר מניח את הדעת לפניות השונות שערך במשך ארבעה חודשים מאז האירוע בנובמבר 2012 ועד לחודש פברואר 2013, עת פנה אל הנתבע במכתב על שמשת הרכב. נראה כי התובע אכן טעה לחשוב כי האחריות לנזק הינה על העיריה או שלוחיה, כעולה ממכתבו אליה, ממנו עולה כי צבר תסכול מהתנהלות השיפוצים הרחוב, כי רכבו נפגע לפני כן ולא תוקן, וכי לא חשד ברכב הנתבע כדבריו: "הרכב חנה עוד מיום קודם באותה חניה, כפי שנראה בתמונה המצורפת, מול הבניין בחניה מסומנת. לא נראה כל סימן פגיעה במכונית שחנתה לפניי. בנוסף, גם במבט של אדם סביר ניתן להבחין בקלות שסימני הפגיעה אינם מרמזים על מכה כתוצאה מתאונה אלא על פגיעה כתוצאה מעשה ידי אדם ו/או חבלה. לצערי חויתי כבר מריבה עם קבלני הבניין כאשר גיליתי סימני שריטה על רכבי בעבר. עקב עלות התיקון הנמוכה וכאב הראש הגדול ויתרתי על ניסיון התביעה מראש בזמנו, ועד היום שריטות אלו קיימות". בהמשך מפרט התובע את תלאותיו עקב השיפוץ. יצויין כי במכתב זה לא מייחס התובע את הנזק ל-וו גרירה של הרכב, שהיום ידוע לנו שהוא רכב הנתבעים, או לרכב אחר, אלא דווקא שולל אפשרות כזו, לא מציין את מספר הרישוי שלו, ואיני מקבלת את טענתו כי המספר צויין בתמונה. לא ידוע איזו תמונה צירף התובע למכתב מיום 22/11/12, אך ברור כי מדובר בתמונה של רכבו של התובע. כך גם אמר התובע בעדותו: "בכל מקרה באותו יום של 22/1/12 החלטתי לפנות לעיריית חיפה בהתחלה התקשרתי טלפונית לבחורה בשם אורלי והנחתה אותי להגיש מכתב בצירוף תמונות של הרכב שלי, מאותו יום ואם יש לי תמונה מלפני. זה צורף..." (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 26-28). איני מקבלת את האמור בהמשך העדות, שם טען התובע כי פנה לעיריה כדי לוודא של מי הרכב. הדבר לא נכתב במכתב לעירייה ולו ברמז. הדבר עולה גם ממכתבי העיריה ומשרד עו"ד לויתן. רק בתכתובת הדוא"ל עם מאיה מחב' אלון טבעון בע"מ מיום 4/2/12, אותו יום בו הודבק המכתב על רכב הנתבעים, ציין התובע לראשונה את מספר הרכב, שפגע בו לטענתו וצירף תמונתו.

מכתבים אלה של התובע, שמסיבה כשלהי לא נסרקו לתיק בית המשפט, והובאו לעיוני רק היום, יחד עם התמונות שהציג הנתבע, מפריכים את טענות התובע. התובע בעצמו טוען במכתב לעירייה מיום 22/11/12 כי הנזק לא נגרם מפגיעת רכב, מציין כי רכבו נפגע ונשרט קודם ולא תוקן, דבר השולל קבלת התמונה מיום 10/10/12 כמעידה על שלמות הרכב עובר ליום הפגיעה הנטענת, ולא עולה בקנה אחד עם האמור במכתב מיום 4/2/13 לפיו "מיותר לציין שרכבי הינו רכב חדש, לא היתה בו כל חבלה ו/או שריטה במקום הניזוק עובר למקרה". התמונות נ/2 מעידות כי רכב התובע נפגע לרוחב החלק העליון של מכסה המנוע, בצד ימין של השבכה הקדמית ובמספר הרישוי ובשום אופן לא ניתן ליישב נזק זה עם פגיעת וו הגרירה בנסיעה אחורנית בחניה. גם גובה הפגיעה ברום מכסה המנוע אינו מתיישב עם התמונות, אף בהתחשב בעובדה שרכב הנתבע עמד על מדרכה.

במיוחד אין לקבל את הטענה כאילו הנתבע פגע ברכב התובע בנסיעה אחורנית, חזר בנסיעה קדימה על המדרכה ונשאר לחנות במקום. הדעת נותנת כי מי שגרם תאונה ומתכוון להכחיש את אשמתו לא יישאר חונה באותו מקום כעדות חיה לפגיעה.

לנימוקים דלעיל שלא ליתן אמון בגרסת התובע אני מצרפת הגשת חשבונית תיקון מהמוסך, המתייחסת לרכב מ.ר. 80-990-76, רכבו של אבי התובע מסוג סקודה (ת/4) כראייה לתיקון נזקי רכב התובע. ראשית הוצאת חשבונית על תיקון שני כלי רכב בחשבונית אחת ללא ציון מספרי כלי הרכב האמיתיים וללא הפרדה אינה הדרך הרגילה של ניהול תיקונים במוסך, ואף אם אין מדובר בנסיון להטעות מאן דהוא, הרי שהיה על התובע, שביקש להגיש את המסמך כראייה לבקש מהמוסך בכל מועד מאז התיקון בחודש מרץ ועד לדיון היום להפריד את החשבוניות, על מנת להוכיח את סכום נזקו. איני מקבלת את גרסת התובע לפיה מכיוון שאביו שילם עבור כל התיקון הוצאה החשבונית כך. על התובע להביא את הראיה הטובה ביותר, אחרת יפעל הדבר לרעתו.

הסיכום הינו כי גרסת התובע לא עשתה עליי רושם אמין, והופרכה מראיות שונות בתיק, לרבות כאלה שנעשו ע"י התובע עצמו.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 200 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, אחת רישא הפרשי הצמדה וריבית וניתן יהיה לביצוע.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: