עובדיה ואח' נ' מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה מחוז דרום

פסק דין

לפני ערעור על גזר דינו של כב' השופט ברסלר גונן בבית משפט השלום בבאר שבע בת"פ 822/09 מיום 18.7.2011. המערערים הורשעו על יסוד הודאתם. בגזר הדין נדון המערער מס' 1 (להלן: המערער) בין היתר לקנס בסך של 120,000 ₪ וכן למאסר מותנה בן 6 חודשים, ואילו המערערת מס' 2 נדונה בין היתר לקנס בסך של 130,000 ₪.

ע"פ האמור בכתב האישום, המערערים הורשעו בשימוש חורג במקרקעין, ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145 (א) (3) ו- 204 (א), 208, 253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק) ותקנה 1 (1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז- 1967. בנוסף, הורשעו המערערים באי קיום צו בית משפט מיום 6.5.07, בו ניתן כנגדם צו להריסת משקל לשקילת מתכות עד ליום 1.3.08- עבירה לפי סעיף 210 לחוק.

המקרקעין, נשוא כתב האישום, מצויים בתחום מרחב התכנון המחוזי של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום וייעודם הינו לשימוש חקלאי.

המערער 1 הרשע בהיותו המחזיק במקרקעין ,המשתמש בפועל ומי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כדין לביצוע השימושים הנ"ל .

המערערים לא כופרים בעובדות כתב האישום. יחד עם זאת טוענים המערערים כי

במקביל להליך הפלילי , נוהלו נגדם הליכים אזרחיים ע"י המדינה , במסגרתם ניתן כנגדם צו

הפסקת שימוש עד לחודש מאי 2009 , וצו זה בוצע הלכה למעשה בחודש יוני 2009 , טרם

הגשת כתב האישום.

לטענת ב"כ המערערים, המערער ביצע את העבירות נשוא כתב האישום לאחר קריסת עסקו. לדבריו המערער החל לעסוק בשיפוץ כלי עבודה חקלאיים מכניים בחצר המשק ובמכירתם. לטענתו לא מדובר בעיסוק ראשי של המערער אלא בניצול הזדמנות עסקית אשר נקרתה בדרכו ואשר היה בה להקל ולו במעט את התסבוכת הכלכלית אליה נקלע.

בנסיבות אלו, טען ב"כ המערערים לעניין גובה העונש כי משהסירו המערערים את המחדל, חרף האיחור, וחזרו לעיסוקם המקורי, דהיינו בחקלאות, אין מקום למצות עימם את הדין.

מנגד מבססת המשיבה את טענותיה על ההרשעה במסגרת כתב האישום.

לטענתה, פס"ד של בית משפט קמא הינו מאוזן ואינו מצדיק את התערבותה של ערכאה זו .ב"כ המשיבה הציג בפני בית המשפט את ההחלטה ברע"פ 1352/09, קיבוץ עלומים נ' מדינת ישראל ,שם נקבע כי התפשטות עבירות תכנון ובניה מחייבת ענישה הרתעתית ע"י פגיעה בכיסו של העבריין, אשר תאיין את התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה (ראו גםרע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל).

דיון והכרעה:

בענייננו מדובר במערערים שהורשעו עפ"י הודאתם בכך שבמשך כשנתיים מחודש נובמבר 2007 ועד הגשת כתב האישום עשו שימוש במקרקעין בכך שאספו ומחזרו מתכת בלא היתר. כן הורשעו המערערים בכך שהפרו במשך שנתיים צו שיפוטי שהורה להם להרוס משקל מתכת. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי מדובר במשקל לשקילת מתכות באורך של 15 מ' וברוחב של 2-3 מ'.

מדובר בעבירות חמורות, שבגינן יש להטיל עונשים חמורים.

בימ"ש קמא הביא בחשבון בגזר דינו את טענות המערערים ובפועל נמנע מהטלת עונש של מאסר בפועל על הנאשם 1 בגין עבירת הפרת הצו השיפוטי.

יחד עם זאת,, בבואו של ביהמ"ש להכריע בטענת המערערים, יהיה עליו להביא בחשבון גם את העובדה שמדובר במערער שאינו צעיר.

כן יהיה על ביהמ"ש להביא בחשבון את העובדה שהמערערים אכן הורשעו בעשיית שימוש בשטח של 4000 מ"ר, אך כפי שעולה מן התמונות שהוצגו בפני בימ"ש קמא, השטח בו נעשה השימוש האמור באופן אפקטיבי ואינטנסיבי,הינו מצומצם מהשטח הכולל של 4,000 מ"ר שבו נעשה שימוש כללי.

לא זאת אף זאת בנסיבות העניין לא יכולתי שלא לתת משקל מסויים גם לטענת המערער כי בהליך אזרחי מקביל שנוהל כנגדו בידי המדינה ניתנה לו ארכה לפינוי המשקל האלקטרוני עד לחודש 5/09 ובפועל פונה המשקל מן המגרש בחודש 6/09 עוד בטרם הגשת כתב אישום כנגדו . מובן שאין באמור לעיל כדי להשפיע על הרשעת המערער אך בבואו של בית המשפט לגזור העונש לא יוכל להתעלם מטענה זו לצורך הקלה מסויימת בעונש.