עובדיה ואח' נ' בן חיים ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי תאונת דרכים.

התובעים טענו בכתב התביעה, כי רכב הנתבעות, נהוג על ידי הנתבעת 1, פגע ברכבם מאחור וגרם לו נזק.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי הנתבעת 1 נסעה בנתיב הימני. לפתע, סטה רכב התובעים, שנסע בנתיב משמאל, אל עבר הנתיב של רכבה ופגע בחלקו השמאלי-קדמי. כתוצאה מכך נגרמו לרכבה נזקים. יחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת 1 כתב תביעה שכנגד.

בכתב התשובה טענו התובעים (הנתבעים שכנגד), כי התובעת 2 ביקשה להיכנס לחנייה, ולכן - היא האטה את מהירות נסיעתה. לפתע, רכב הנתבעות פגע ברכבה מאחור.

בדיון שהתקיים לפניי הסבירה התובעת 2, כי היא ביקשה לפנות ימינה לחנייה. היא האטה ואותתה. היא נסעה בנתיב הימני מתוך שניים. הנתבעת 1 הגיעה לנתיב השתלבות לחנייה והתנגשה בה. רכב התובעים נפגע בחלק האחורי-ימני ואילו רכב הנתבעות – בחלק השמאלי-קדמי.

הנתבעת 1 טענה שהיא נסעה בנתיב הימני מתוך שלושה, וכי התובעת 2, שנסעה לשמאלה, סטתה על מנת להיכנס לחנייה, או אז רכב הנתבעות פגע עם הפינה השמאלית-קדמית שלו בפינה הימנית-אחורית של רכב התובעים.

במהלך הדיון הציגו הנתבעות תמונות של מקום התאונה. התובעת 2 הדגישה ואמרה, כי בעת התאונה, היא עדיין לא החלה את הפנייה, וסימנה על גבי אחת התמונות (תמונה 3 של נ/1) את המקום בו רכבה היה - על הקו המקווקו המפריד בין הנתיבים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים החלטתי לחלק את האחריות לתאונה על שני הצדדים ולהטיל את מירב האחריות על התובעת 2.

שוכנעתי כי התאונה ארעה לאחר שהתובעת 2 ביקשה להיכנס לחנייה, אשר מצויה בימין הדרך ולכן סטתה לימין. התובעת סימנה בתמונה (נ/1), את רכבה על קו ההפרדה המקווקו בין שני הנתיבים. סימון זה תומך בגרסתה של הנתבעת 1 בדבר סטייתה של התובעת 2 לנתיבה. מהתמונות רואים גם כי במקום יש שלושה נתיבים כטענת הנתבעת 1 ולא שני נתיבים כטענת התובעת 2. יש לציין בנוסף, כי התובעת לא ציינה כלל בכתב התביעה את העובדה שביקשה להיכנס לחנייה מימין. עניין זה הוזכר לראשונה על ידה רק בכתב התשובה לכתב התביעה שכנגד אותו הגישה כנגדה הנתבעת 1. השמטת עובדה מהותית זו פועלת לחובתה של התובעת 2. אשר על כן אני קובע, כי התובעת 2 החלה בסטייה ימינה ובכך נכנסה למעשה לנתיב נסיעתה של הנתבעת 1.

עם זאת לא מצאתי לנכון לפטור את הנתבעת 1 מאחריות לתאונה. הנתבעת 1 טענה כי היא לא ראתה את רכב התובעים אלא שנייה לפני שהתובעת 2 סטתה שמאלה. יש לציין כי התובעת 2 טענה כי האטה את מהירות נסיעתה ואותתה לימין. בנסיבות אלה נראה כי הנתבעת 2 נסעה בחוסר זהירות ומבלי לשים לב לקיומם של עוברי דרך נוספים דוגמת התובעת 2. יש להניח כי אם הייתה ערנית יותר למתרחש, שאז התאונה הייתה נמנעת או שנזקיה היו מצטמצמים. בנסיבות העניין אני סבור כי חלוקת אחריות בשיעור של 65% לתובעת 2 ו- 35% לנתבעת 1 הנה סבירה וכך אני קובע.

נזקי התובעים המוכחים עמדו על סך של 6,430 ₪ ולכן הינם זכאים לתשלום בשיעור של 35% מהסכום האמור, קרי סך של 2,250 ₪.

נזקי הנתבעת 1 (התובעת שכנגד ) עומדים על סך של 2,411 ₪ בגין השתתפות עצמית לנזק וירידת ערך ולכן הינה זכאית לתשלום בשיעור של 65% מנזקיה , קרי סך של 1,567 ₪.

הסכומים ישולמו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף לאור חלוקת האחריות ישלמו התובעים לנתבעות הוצאות משפט בסך של 300 ₪ (150 ₪ לכל נתבעת).

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תש"ע, 28 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: