עובד נ' כהן - פסקדין

החלטה

1.התובע הגיש בקשה לביצוע שטר.

על פי האמור בבקשה, המדובר ב-5 שיקים.

השיקים הנ"ל נמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע ואלה חוללו.

2.מעיון בהתנגדות לביצוע השיקים הנ"ל עולה כי הנתבע הינו משווק פרחים באזור ירושלים ואילו התובע הינו ספק פרחים באיזור בית שאן.

בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר עד לאמצע שנת 2009. שיטת העבודה בין הצדדים היתה בדרך של הזמנה טלפונית של פרחים מהתובע, על פי מחיר מוסכם מראש. לאחר ביצוע אותה הזמנה היה הנתבע, או מי מטעמו, נוסעים למקום עסקו של התובע ונוטלים את הסחורה וחותמים באותו מעמד על תעודת משלוח.

בסוף כל חודש היה התובע מנפיק חשבונית לנתבע, בהסתמך על תעודות המשלוח.

עם הנפקת החשבונית הנתבע היה משלם את סכומה, בין באמצעות המחאה או במזומן.

3.בהתייחס להמחאות נשוא בקשת הביצוע, טוען הנתבע כי ההמחאות שפרעונן היה ביום 5.2.07 ו- 17.3.07 נפרעו, שאם לא כן, לא היה התובע ממשיך את עסקיו עמו.

לגבי ההמחאות שמועדי פרעונן היה ב-10.1.09, 10.3.09 ו-10.4.09 טוען הנתבע כי בגינן שילם סכום של 35,000 ₪.

לגבי יתרת סכומי ההמחאות, טוען הנתבע כי קיימת מחלוקת בין לבין התובע לגבי איכות הפרחים. בגין מחלוקת זו היה התובע אמור לשלוח לו חשבונית זיכוי.

בתמיכה לגירסתו, צריף הנתבע את תצהירו של ולדימיר מקסימוביץ אשר עבד בשירות הנתבע. על פי תצהירו, בכל המקרים שבהם נלקחו פרחים מהתובע שולמה התמורה בין במזומן ובין בהמחאות. התשלום בוצע על ידי דו בגין כל משלוח.

4.מחקירת הנתבע עולה כי לטענתו הפתקים בגין קבלת הכספים על ידי התובע אינם מצויים ברשותו, שכן הם אבדו.

הנתבע אישר בחקירתו כי כחרף טענתו כי שילם עבור השיקים שמועד פרעונם היה בשנת 2009 הוא לא טרח לדרוש את השיקים בחזרה. לעניין זה יש לזכור כי השיקים חוללו בשל העדר כיסוי מספיק בחשבון. עובדה זו מתחזקת לאור הודאת הנתבע כי במהלך 2009 היה העיקול על חשבונו.

לעניין הפרחים הפגומים, מעריך הנתבע את שווים בסך של 6,000 ₪.

5. לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בכפוף לחיובו של הנתבע בהפקדת סכום כאמור בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי.

הנתבע מודה, כאמור לעיל, כי השיקים לא נפרעו מחמת בעיות כלכליות והעדר כיסוי בחשבון.

אף אם טוען הוא כי פרע את ההמחאות, כולן או חלקן, בדרך אחרת הרי שלא היה ברשותו להציג אסמכתא כלשהי לביצוע התשלום. לא זו אף זו, היה מצופה מנתבע כי עם פרעון ההמחאות היה דורש את קבלתן חזרה ו/או נותן הוראת ביטול.

אף העד מטעמו של הנתבע העיד באופן כללי כי היה נוהג למסור לתובע, כל פעם שלקח סחורה בשם הנתבע, כספים במזומן או בהמחאות אך לא ידע לציין באופן מפורש את הסכומים ששילם לתובע.

הנתבע אף לא הביא כל ראיה, ולא ראשיתה של ראיה, כי התובע סיפק לו סחורה פגומה. הנתבע או המצהיר מטעמו היו נוסעים עד לאזור עסקו של התובע בבית שאן על מנת לקחת סחורה. כמי שמצוי בענף שנים לא מעטות וכמנהג האדם הסביר היה עליו לבדוק את הסחורה בטרם עזב את המקום וככל שהיו פגמים היה עליו להפנות את תשומת לב התובע לכך. אם לא די בכך, הרי שהנתבע העיד בחקירתו כי אין בידיו כל אישור מהחנויות להן סיפק את סחורת התובע כי זו פגומה.