עואד נ' דואימה

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר, ובקשה להארכת מועד להגשתה. כן לפניי תגובת המשיב לבקשות אלו.

לטענת המבקשת, כלל לא קיבלה לידיה את האזהרה. לטענתה, האזהרה נשלחה לבית משפחתה בחיפה, בעוד היא מתגוררת באילת, מזה מספר שנים. לגופו של עניין, לטענת המבקשת מדובר בשיקים שנפרעו. לטענתה, נטלה הלוואה בסך 30,000 ₪, מאדם בשם קאזם היבי, והתחייבה לשלם לו עבור הלוואה זו סכום של 40,000 ₪. לכן נתנה לו 16 שיקים בסך 2,500 ₪ כל אחד, ושני השיקים נשוא תביעה זו הם השניים הראשונים בסדרה. לטענת המבקשת, אותו היבי נכנס לכלא, וביקש ממנה לפרוע את ההלוואה במזומן, ולעתים בהעברות בנקאיות לידיו או לידיו מכריו, על פי בקשתו, תוך שהוא מבטיח לה שהשיקים ברשותו ויוחזרו לידיה. המבקשת פעלה כך, ולעניין זה מצרפת המבקשת מסמכים המעידים על ביצוע העברות בנקאיות בסכומים שונים. לטענת המבקשת, כאשר השתחרר היבי ממאסר, יצר עמה קשר וביקש כי תפרע את יתרת ההלוואה והריבית. המבקשת ביקשה לקבל לידיה את השיקים, היבי סירב לכך וניתק עמה קשר. לאחר מכן נודע לה כי החל לסחור בשיקים שלה, למרות שנפרעו לידיו. זו הסיבה, לטענתה, כי השיקים הוגשו לביצוע בשנת 2013, אף על פי שנמשכו בשנת 2009.

לטענת המשיב, האזהרה נשלחה כדין לכתובת המבקשת, כפי שהיא רשומה על השיקים (בחיפה). המבקשת לא צרפה אסמכתא לכך שהיא מתגוררת באילת. בני משפחתה לא התנגדו לקבלת האזהרה. אין בפי המבקשת טענות המצדיקות הארכת מועד, לשיטתו, וטענת הפירעון אינה חלה עליו, שכן קיבל את השיקים לידיו בתמורה ובתום לב. בנוסף טוען המשיב, כי ההעברות הבנקאיות הנטענות אינן מתאימות לשיקים, לא מבחינת סכומן ולא מבחינת מועדי ביצוען.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד בו הוגשה בפועל, וכן להורות על קבלת ההתנגדות.

טענת הפירעון שבפי טענת המבקשת היא טענת הגנה המצדיקה מתן רשות להתגונן, שכן, ככל שתוכח, היא עשויה להביא להדיפת התביעה. על פי טענת המבקשת, הפירעון נעשה כשורה, לידי מי שאחז בשיקים באותה עת (היבי, שנתן למבקשת את ההלוואה), ואילו סיחור השיקים נעשה, לטענתה, לאחר הפירעון. מדובר בשאלות עובדתיות שטעונות בירור והוכחה, אף אם אין תאימות בין מועדי השיקים וסכומיהם, לבין סכומי ההעברות הבנקאיות ומועדיהן. העובדה שהשיקים הוגשו לביצוע רק בשנת 2013, למרות שמועדיהם בשנת 2009, מחזקת את הצורך בבחינת טענות המבקשת לגופן.

ההתנגדות אמנם הוגשה באיחור, אך נראה כי ההמצאה לא נעשתה כדין, שכן היא נעשתה לכתובת שהמבקשת אינה מתגוררת בה מזה מספר שנים. עם זאת, אין ספק כי המבקשת הייתה מודעת כבר בחודש מאי 2013 להתנהלות תיק זה נגדה, ובא כוחה אף הודיע במכתבו לב"כ המשיב על כוונתה להגיש התנגדות, ובפועל הוגשה ההתנגדות רק בחודש דצמבר 2013 – כחצי שנה לאחר מכן. סבורני כי טענות ההגנה שבפי המבקשת עשויות להוות, במקרה הנוכחי, טעם המצדיק הארכת מועד להגשת ההתנגדות, אך תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב. מדובר במחדל דיוני, שעל המבקשת לשלם את המחיר הכרוך בו, אך מחיר זה אינו צריך להיות חסימת דרכה של המבקשת אל ביהמ"ש, אלא חיוב בהוצאות בלבד.

לאור האמור, ההתנגדות מתקבלת.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין האיחור בהגשת ההתנגדות, בסך 1,500 ₪.

הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: