עדרי נ' עירית אשדוד ואח' - פסקדין

ב"כ התובעת: עו"ד משולם

ב"כ הנתבעת: עו"ד שמפל

פסק דין

תביעה לפיצוי בשל נזק גוף שנגרם לתובעת לאחר שנפלה במהלך הרקדה פתוחה שארגנה הנתבעת 1, עיריית אשדוד ושברה את ידה. לטענת התובעת היא מעדה בשל מפגע שהיה ברחבה.

שמעתי את העדויות, בחנתי את ראיות הצדדים, ומצאתי כי דין התביעה להידחות. טעם הדבר: התובעת לא הוכיחה כי הסיבה לנפילתה היא מפגע שבאחריות הנתבעת.

התובעת ילידת 1972 (כבת 39) מנהלת חשבונות במקצועה.

התובעת נהגה לרקוד ריקודי-עם בהרקדות פתוחות שארגנה הנתבעת 1, עיריית אשדוד (העירייה או הנתבעת) ברחבה מרוצפת אבנים משתלבות שבסמוך לחוף הים באשדוד. מהעדויות עולה כי מדובר בהרקדה שבועית שהתקיימה במשך מספר שנים לפני התאונה והשתתפו בה מאות אנשים. התובעת העידה כי נהגה לרקוד במקום במשך שש או שבע שנים לפני התאונה.

במהלך הרקדה שהתקיימה ב-10/11/07 מעדה התובעת נפלה ושברה את ידה (התאונה). התובעת פונתה לבית-חולים ושם נמצא כי שברה את שורש כף היד. תחילה טופלה בטיפול שמרני של גיבוס היד לתקופה ממושכת, ובהמשך עברה שני ניתוחים (אחד באורטוסקופיה) לתיקון מצב היד. מומחה רפואי מטעם התובעת (ד"ר קריס) העריך את נכותה ב-20% ואילו מומחה רפואי מטעם הנתבעות (פרופ' אנגל) העריך את נכותה ב-10%. כן נותרה לה צלקת באורך כ-5 ס"מ בידה כתוצאה מן הניתוח.

עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה מה גרם לנפילתה של התובעת? לטענת התובעת מעדה בשל מפגע ברחבת הריקודים ולכן יש להטיל אחריות על הנתבעת, ואילו לטענת הנתבעת הנפילה ארעה ללא קשר למפגע כלשהו והיא חלק מן הסיכונים הרגילים של פעילות הריקוד. בנוסף חלוקים הצדדים על שאלת הנזק שנגרם לתובעת.

אחריות העירייה לתאונה

ריקוד הוא פעולה מעין ספורטיבית, וככל ספורט הוא טומן בחובו סיכונים שונים לרבות מעידות ונפילות (ראו פסק דינו של כב' השופט קסירר בת.א (ת"א) 133632/01 מרגלית נ' מתנ"ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב [2008] והשוו גם: ע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל, מח(4) 1 [1994], ע"א (ת"א) 2027/00 מרכז ספורט קנדה נ' גם [2002]). נפילה היא אפוא סיכון טבעי ורגיל לריקוד, ואין בה, כשלעצמה, כדי להטיל אחריות על הנתבעת.

על התובעת להראות ולהוכיח כי נפלה בשל מחדל של הנתבעת, ואכן טענתה היא כי נפלה משום שרגלה נתקלה במרצפות שבורות ורופפות שהיו בסמוך לפתח ביוב שבמרכז רחבת הריקודים. לחיזוק גרסתה הציגה התובעת תמונות של הרחבה ושל בור הביוב [ת/1 ו-ת/2]. בתמונות ניתן להבחין כי חלק מן האבנים שסביב אחד מפתחי הביוב אכן שבורות ובחלק מן המקומות קיים הפרש גבהים בין מכסה הביוב לבין האבנים המקיפות אותו. אף שמדובר בהפרשי גובה קטנים יחסית מצאתי כי מדובר במפגע מסוכן ואדם הצועד במקום עשוי להיכשל כתוצאה ממנו. הנתבעת מצדה לא הציגה כל גרסה בנוגע לתיקונים או בדיקות שבוצעו במקום ושנועדו להבטיח את בטיחותם של העוברים והשבים. הוכח אפוא כי ברחבה היה מפגע שהנתבעת אחראית לו, וככל שהייתי מקבל את גרסתה העובדתית של התובעת הייתי קובע כי קיימת אחריות לעירייה.

אלא שמצאתי כי גרסת התובעת כי נפלה דווקא ממפגע זה לא הוכחה והתרשמתי כי יתכן מאוד שגרסת המפגע הוסקה בדיעבד כדי להסביר את הנפילה.

עדותה של התובעת לא הייתה אמינה בעיני והתרשמתי כי התחמקה מתשובות בחלק מן השאלות וכי בחרה להביא לעדות את חבריה הקרובים ומנגד נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים אחרים. התובעת העידה אמנם כי נפלה כתוצאה מן המפגע שצולם בתמונות אולם התמונות צולמו מספר חודשים אחרי האירוע ופנייתה לעירייה נעשתה שנים אחרי התאונה ולאחר שהריצוף ברחבה כבר שונה. למעשה, האדם היחיד הקשור בעירייה עימו שוחחה על האירוע היה המרקיד ז'ק אוחיון, שבעיניה ייצג את העירייה [עמ' 29, שורות 10-13], ולטענתה מר אוחיון אישר את גרסתה, סיפר לה כי היו רוקדים נוספים שנפגעו כתוצאה מפגמים בריצוף ואף מסר לה מכתב חתום המאשר דבריה אלה [עמ' 25, משורה 3 ואילך]. אלא שהתובעת לא הזכירה את השיחה עם מר אוחיון ואת המכתב בתצהירה או במועד כלשהו לפני הדיון, לא הציגה את המכתב האמור ולא זימנה את מר אוחיון לעדות. מדובר בגרסה כבושה שנשמעה לראשונה במהלך עדותה בבית-המשפט, וכשנשאלה התובעת מדוע לא הזכירה דברים אלה לפני הדיון השיבה כי "לא הבנתי שזה חשוב ולכן לא כללתי את זה בתצהיר" [25, שורה 28]. אני מתקשה לקבל טענה זו. התובעת בחרה מיוזמתה לספר בעדותה על השיחה עם המרקיד ועל המכתב שנתן לה לטענתה – ומכאן שהבינה היטב את חשיבותם של פרטים אלה. יתרה מכך, כל אדם סביר המחזיק שבידו מסמך המאשר טענותיו – בוודאי מסמך מטעם אדם הקשור לעירייה – ישמור ויציג אותו מבעוד מועד ואף יבקש להזמין את המרקיד שהיה נוכח באירוע כדי לאשר את גרסתו. אי הבאתם של העד ושל המכתב פועלים לחובתה של התובעת, והשמעת הדברים בשלב מאוחר מערערים מאוד את אמינות גרסתה.

התובעת הוסיפה וטענה שידוע לה על רוקדים נוספים שנפלו ונפגעו כתוצאה מריצוף פגום, אולם גם טענה זו עלתה לראשונה בדיון ובמהלך החקירה הנגדית אף הודתה התובעת שמדובר בשמועה בלבד וכי בכל התקופה בה רקדה התובעת במקום לא חזתה באירוע דומה [עמ' 27, 32 עד עמ' 28, 11]. התובעת לא הביאה עד כלשהו שיוכל לאשר כי אחרים נפלו במקום ועל-פי תשובותיה של העירייה לשאלון לא ידוע על תאונות נוספות.

פגם נוסף באמינותה של התובעת נמצא בכל הנוגע לדרך החתמת התצהירים שהובאו מטעמה. התובעת הציגה שלושה תצהירי תמיכה זהים עליהם בוצעו תיקונים בכתב יד. על התצהירים חתומים בעלה לשעבר, מר מוטי מיכאלי, חברתה גב' מאיה ספיר ומר אריה ברדה. שלושת התצהירים אומתו ע"י עו"ד שלא ייצג את התובעת בהליך בפניי. במהלך חקירתם העידו מר ברדה ומר מיכאלי כי התצהיר הובא לבתיהם על ידי התובעת שם נחתם בנוכחות התובעת בלבד ולא בפני עו"ד. לאור עדויות אלו נמשכו התצהירים על ידי התובעת. כשנשאלה התובעת על אופן חתימת התצהיר מסרה גרסה אחרת לחלוטין וטענה כי "הכל נעשה באמצעות דואר" וכי "באופן אישי לא הגעתי אליהם" [עמ' 23, 1-18]. סתירה חזיתית זו שבין דברי התובעת לבין עדותם הברורה והמפורשת של שני עדים שהם חבריה של התובעת והגיעו להעיד לטובתה מעלה תהיות בנוגע לאמינותה של התובעת ומעוררת חוסר אמון בכלל גרסתה.

נוכח משיכת שני התצהירים העידו מטעם התובעת שני עדים בלבד – מר אילן לוי שהעיד על נסיבות פיטוריה מעבודתה ביוני 2011 והבהיר כי התובעת המשיכה לעבוד בעבודתה גם לאחר התאונה וכי פוטרה לאחרונה בשל שינויים ארגוניים בחברה; וגב' מאיה ספיר שהעידה על נסיבות התאונה. גב' ספיר העידה כי היא התיידדה עם התובעת במסגרת ריקודי העם אולם מאז התאונה חברותן התחזקה וכיום התובעת "היא בת בית אצלי" [עמ' 18, 24-25]. בתצהירה של גב' ספיר נרשם כי "הבחנתי בתובעת, גב' עדרי לילך נתקלת במרצפות השבורות והרופפות שברחבת הריקודים בסמוך לפתח בור הניקוז וכתוצאה מכך מועדת לעיני כולם ונופלת ארצה ונחבלת בשורש כף ידה השמאלית" [סעיף 3 לתצהיר], ובעדותה הבהירה כי התובעת והיא רקדו במעגל גדול המונה עשרות אנשים, כי הייתה מרוחקת מהתובעת כ"רבע מעגל" [עמ' 14, 13-23], וכי "תוך כדי שאנו רוקדים אנחנו רואים את הנפילה שלה ואיך שהיא עפה קדימה. היא נפלה במקום ואז היא עפה עוד כמה מטרים קדימה" [עמ' 15, 4-5]. בהמשך נחקרה גב' ספיר לגבי סיבת הנפילה הספציפית ואף שהפנתה למרצפת הבולטת אליה מפנה גם התובעת לא נשמעה טענה ברורה לפיה ראתה את סיבת הנפילה בעיניה ולא הוברר כיצד מבין מעגל הרוקדים הגדול הבחינה ברגליה של התובעת, שכאמור, עמדה במרחק של רבע מעגל ממנה. להלן אביא את הדברים במלואם [עמ' 15 21-29]:

ש. את ראית אותה נופלת, יש לך מושג למה היא נפלה?

ת. היא נפלה כי היא תוך כדי ריקוד נתפסה על האבן. גם אני יכולתי ליפול. יש שם מן מרצפת בולטת היום החליקו את המקום אבל הרצפה שם היתה שם זוועה, אני אשדודית ואני יודעת, ועוד לפני התאונה אמרתי כרוקדת שם למה לא מסדרים את זה.

ש. את ראית אותה נופלת, ברגע שהיא נפלה את ראית ממה היא נפלה, אני אומר לך שמה שכתוב בתצהיר לפיו הרגל שלה נתקעה בתוך בלטה או שהיא מעדה באיזה מרצפת, זה משהו שנאמר לך אחר כך על ידי התובעת או על ידי מישהו אחר.