עדס(עציר) נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

1.ערר על החלטות בית-משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט שטרנליכט) מימים 30.10.13 ו – 11.12.13 בתיק מ"ת 56758-10-13, במסגרתן קבע בית-משפט קמא קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר סטטוטורית, ובעיון חוזר הוחלט שלא ניתן לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה שכן לא יהא בה כדי לאיין מסוכנותו כלפי המתלוננת.

2.העורר הוא אדם מבוגר, בן 78, ללא עבר פלילי, סובל מבעיות בריאותיות שונות.

3.כפי שפירט בית-משפט קמא, כתב-האישום הוגש כנגד העורר (נאשם 1) ובנו אברהים (להלן: נאשם 2), ומייחס להם ביצוע עבירות של תקיפה בצוותא ואיומים כלפי המתלוננת, היא נכדתו של העורר – אשר התגוררה עם שלושת ילדיה הקטינים בבית העורר וסבתה בג'לג'וליה. ביום 15.10.13 בשעות הלילה, שבה המתלוננת לבית לאחר שהיתה בקניות לכבוד חג הקורבן עם סבתה. העורר שאל את המתלוננת היכן היו, קילל אותה וצעק עליה. בתגובה, רצתה המתלוננת לעזוב את הבית, אז דחף העורר את המתלוננת לכיוון הבית וסגר את הדלת, כשהוא אומר לה "אל תצאי". המתלוננת החלה לצעוק, ובתגובה, העורר שם יד על פיה על-מנת להשתיקה. בהמשך, עם הגעתו של בנו של העורר למקום, הסלים האירוע לכדי אלימות, תוך שהוא תופס ברגלה והחל חונק את המתלוננת ואומר: "תמותי, תמותי, אני לא מפחד מאף אחד". בזמן שהלם באמצעות אגרופיו במתלוננת, התקרב העורר אליה, שחרר את אחיזתו של בנו מצווארה, אחז כרית בידיו, שם את הכרית על פניה של המתלוננת תוך שהוא אומר לה: "תמותי תמותי", ובהמשך אמר: "אני זקן מה נשאר לי 4 שנים, אברהים לא יילך לכלא, אני אלך לכלא". בהמשך, הסיר את הכרית מפניה של המתלוננת ואמר לה "תשני".

4.בית-משפט קמא קבע קיומן של ראיות לכאורה על בסיס עדותה של המתלוננת, המתארת את האירוע ואומרת כי סבה, העורר, הוא שהניח את הכרית על פניה ואיים עליה. עוד צויין, כי העורר, אשתו ובנם - הנאשם 2, אמנם מוסרים תיאורים אחרים של האירוע. עם זאת, בית-משפט קמא סקר סתירות בעדויות אלו בנוגע לחלקו של הנאשם 2, וקבע כי יש בהן כדי להטיל צל על מהימנותם של עדים אלו. תימוכין לגירסת המתלוננת מצא בעדותו של הנאשם 2, אשר אמנם הכחיש את האירוע כפי שהעלתה המתלוננת, אך תיאר אותו כתקרית על רקע כבוד המשפחה.

5.בערר, טוען הסניגור כי בית-משפט קמא התעלם מעדותו של אחיה של המתלוננת – מוחמד – אשר מסר גם הוא תיאור אחר לאירוע ואף הסביר כי אחותו "שקרנית". עוד טען למחדל חקירה בכך שביקור במקום מעלה כי המדובר בכריות המחוברות לספה.

6.עיינתי בתיק החקירה ושוכנעתי כי החלטת בית-המשפט קמא בכל הקשור לקיומן של ראיות לכאורה מבוססת היא. אמנם, בתחילה, לא היה שיתוף פעולה מצד המתלוננת, אך לבסוף אזרה אומץ ותיארה את האירועים באופן מפורט לחוקרת בשיחה שהוקלטה. לאחר מכן חזרה על פרטי האירוע המפורט בכתב-האישום, כפי שהדברים תועדו בהודעתה מיום 24.10.13 שעה 12:21.

7.כל אחד מהנוכחים האחרים אכן מתארים השתלשלות אחרת, אם כי לטענת כולם המתלוננת היא זו שמשכה את שערותיה. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי המתלוננת מזכירה בהודעתה כי כל הנוכחים תיאמו גירסאות. כשעומתה עם דברי אחיה הסבירה, כי אין לו ברירה, הוא חייב לשקר שכן הוא עובד יחד עם אחיו של הנאשם 2 והוא תלוי מבחינה כלכלית במשפחה (הודעת המתלוננת מיום 24.10.13 שעה 12:21 שורות 80 – 82).

8.לענין ה"מחדל החקירתי" הנטען באשר לכריות, יש לציין, כי בשיחה המוקלטת מתארת המתלוננת את האירוע כשחלקו מתרחש בחדר השינה (עמ' 4 – 5). בכל מקרה, השתלשלות האירועים על רקע הזירות השונות והסתירות הנטענות בין דברי העדים לגירסה המפורטת של המתלוננת, דינם להיבחן במסגרת התיק העיקרי, כפי שקבע בית-משפט קמא.

9.כפועל יוצא מקיומן של ראיות לכאורה (ללא כל כרסום בהן), קמה עילת מעצר ברורה של מסוכנות, כאשר בענייננו המדובר באירוע אלימות כלפי בת משפחה, נכדה. בהקשר זה יוער, כי כפי שציין בית-משפט קמא, עיון בחומר הראיות מעלה את החרדה והפחד של המתלוננת מהעורר ובנו, מהחיים תחת אימה במהלך תקופה, כשאין היא מורשית לצאת מהבית אלא בליווי סבתה (שם, בהודעתה, בשורות 56 – 60). עוד עולה, כי עוד בטרם האירוע נשוא כתב-האישום, וכחודשיים עובר לתלונה, שהתה המתלוננת במעון לנשים מוכות.

בית-משפט קמא אף התייחס לאימרותיו של הנאשם 2, הנוגעות לשמועות בקשר למתלוננת, אשר יש בהם כדי להעיד על סיכון לחייה של המתלוננת דווקא מפני בני משפחתה. ואכן, בדיון שהתקיים לפניי טענה ב"כ המשיבה, כי המסוכנות נלמדת גם על רקע ההסטוריה המשפחתית, באשר הנאשם 2 הורשע בשנת 2000 בהריגת אימה של המתלוננת על רקע כבוד המשפחה – מציאות לה מודע היטב העורר כפי שמעידות אמרותיו במהלך אירוע האלימות.

10.בית-משפט קמא לא נעתר, בצדק, לבקשת ההגנה לשחרור מיידי של העורר על רקע גילו, וביקש לקבל חוות-דעת מקצועית של שירות המבחן, במיוחד על רקע חוסר שיתוף הפעולה של לשכת הרווחה עם החקירה (מזכרים בתיק מתעדים חשש של עובדי הרווחה למסור מידע).

11.בהחלטה מיום 13.11.13 תיאר בית-משפט קמא כי הגיע "תסקיר חמור", ממנו עולה, כי העורר עסוק במתלוננת ובהתנהגותה – במקום בבעייתיות העולה מן המעשים המיוחסים לו ולבנו, בנושאים של תפקידים וסמכויות בתוך המשפחה, גבולות וכבוד – ומנסה להציג עצמו כקורבן. לעורר תחושות כעס כלפי המתלוננת, באשר אין הוא זוכה להכרה ממנה לגבי מרכזיותו וסמכויותיו בתוך המשפחה. שירות המבחן מציין את התרשמותו, כי העורר אינו מגיב באופן תואם לסיטואציה אלא ממוקד בשחרורו מהמעצר על-פי תנאים שהוא מציב. עמדותיו מעצימות את רמת הסיכון לחזור על התנהגות אלימה וופגענית כלפי המתלוננת שלגביה עדיין קיים קונפליקט פעיל. שירות המבחן מעריך, לכן, כי המתלוננת חשופה לסיכון ונשקפת לה סכנה מוחשית (כאשר דיווחה שהייה במסגרת חסויה) גם ביחס להתנהלותה ויכולת ההתמודדות שלה עם נסיבות חייה במהלך תקופה ממושכת, וכאמור לא ניתן לשלול סיכון לפגיעה מוחשית וחוזרת נגדה. שתי חלופות מוצעות נשללו על-ידי שירות המבחן על רקע הנימוקים המפורטים בתסקיר מיום 12.11.13, ועל כן, צדק בית-משפט קמא משקבע כי בהעדר כל חלופה מתאימה, שיהא בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

12.בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש הסניגור המלומד, התקיים דיון נוסף בפני בית-משפט קמא ביום 11.12.13, כשנערך תסקיר מעצר נוסף מיום 8.12.13. בתסקיר זה בחן שירות המבחן חלופת מעצר מרוחקת גיאוגרפית בתל-ערד. שירות המבחן התרשם מהתגייסותם המוחלטת של המפקחים המוצעים לטובת העורר, אך למרות ההתרשמות החיובית מהם, הביע השירות ספקות ביחס ליכולתם לסייע בהפחתת רמת הסיכון שבמצבו של העורר. למרות הריחוק הגיאוגרפי וגילו של העורר, אך נוכח הדינמיקה המשפחתית ורמת הסיכון הקיימת, התקשה קצין המבחן לבוא בעמדה חד-משמעית לגבי חלופת המעצר המוצעת.

13.בית-משפט קמא התרשם בעצמו מהמפקחים המוצעים בדיון שהתקיים לפניו. בהחלטתו מיום 11.12.13 ציין הוא, כי מצא כי כלל אינם מודעים למלוא ההסטוריה המשפחתית בכל הקשור להריגת אימה של המתלוננת.

בית-משפט קמא קבע על בסיס המכלול, כי נסיבות המקרה מלמדות על מסוכנות רבה אשר קיימת, ועל כן אימץ את הערכת שירות המבחן באשר לחוסר הבטחון שביכולת הערבים המוצעים לאיין אותה. בית-המשפט קמא ציין שוב את גילו של העורר, אך דחה את הבקשה לעיון חוזר בהעדרה של חלופה אשר תוכל לאיין את מסוכנותו הרבה.

14.לאור מכלול הנתונים שפורטו, נסיבות האירוע החמור המתואר בכתב-האישום, הנתונים הקשים והמדאיגים העולים בתסקירים ומחומר החקירה עצמו, אכן יש בסיס לקביעה כי המדובר במתלוננת המצויה בסיכון לפגיעה מצד משפחתה. המסוכנות הנובעת מהעורר, על אף גילו המבוגר, היא כזו שלא ניתן לאיין אותה היום בחלופת מעצר בפיקוח אנושי – גם אם זו תחוזק באיזוק אלקטרוני (והדברים נשקלו על-ידי). לאור עמדותיו של העורר, הדינמיקה המשפחתית, ההסטוריה רווית האלימות בתוכה ומצבה של המתלוננת – לא ניתן יהיה להגן עליה ולהפיג את המסוכנות כלפיה אלא כשהעורר יהיה נתון מאחורי סורג ובריח.

15.לאור האמור לעיל, לא מצאתי כל טעות בהחלטות בית-משפט קמא, כנטען על-ידי ב"כ העורר, ועל כן דוחה את הערר.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: