עדן נ' פרקליטות מחוז דרום - פלילי

המבקש- בעצמו

המשיבה- באמצעות עו"ד קנטרוביץ

החלטה

בקשה מיום 23.5.2010 להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא לעניין חישוב תקופת חישוב פסילת רישיון נהיגה.

על פי הבקשה, ביום 10.5.2006 נדון המבקש בבית משפט קמא לעונש מאסר בן שישה חדשים, וכן לשתי שנות פסילת רישיון נהיגה, מיום שחרורו ממאסר. על פי המפורט בבקשה שוחרר המערער ממאסר ביום 10.4.2007. המערער לא הפקיד רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט לאחר שחרורו, ואף לא ערך תצהיר חלופי, נוכח פקיעת תוקפו של הרישיון עוד ביום 31.7.2005, וסברתו של הנאשם כי בנסיבות אלה הוא פטור מהפקדת טופס הרישיון, או התצהיר. לאחר שהובהר עניין זה למערער הפקיד את הרישיון ביום 15.2.2009. ביום 23.2.2010 הגיש המערער בקשה לחישוב פסילה באופן שתחול מיום שחרורו ממאסר, ובית משפט קמא החליט שלא להיעתר לה בהחלטתו מיום 12.3.2010.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור צריכה להיעשות תוך המועדים הנקובים, בחוק, ולשיטתי, גם אם עמדו לרשות המבקש 45 ימים לערער על החלטת בית משפט קמא, הרי שלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לסיבת השהיית הערעור מאז מתן ההחלטה בבית משפט קמא.

גם לעצם הבקשה, אין סיכוייה ממשיים.

על פי הוראת סעיף 42 (ג) לפקודת התעבורה (נ"ח) " בחישוב הפסילה לא יבואו במניין: (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה (2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור."

על פי תקנה 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, "(א)הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה". על פי הוראת ס"ק (ב) אם אבד הרשיון ניתן להמציא הצהרה בעניין זה.

"העולה מכל האמור הוא, שסעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע ההסדר שבתקנה 557, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, וממילא אין צורך להידרש לו לא במסגרת גזר-הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא ("בקשה לחישוב תקופת הפסילה")" ((כב' השופט לוי, רע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל). הטעם להוראה זו מוסבר ב"חשש כי מי שנפסל יוסיף לנהוג שלא כדין תוך שהוא מתחזה, באמצעות הרישיון שנותר בידו, כמי שנהיגתו מותרת. סכנה דומה כרוכה גם ברישיון שתוקפו פקע, הואיל והנידון המוסיף להחזיק בו, עלול לשנות בו פרטים אשר יציגו מצג לפיו הרישיון תקף. מכאן הצורך בקיומו של תהליך מסירת הרישיון...".

ההשלכות הנוגעות לאי הפקדת הרישיון או ההצהרה במועד, עלולות אכן, להביא ל"הארכת" תקופת הפסילה שלא לצורך, ואולם אין בכך להושיע למבקש, וייתכן כי במקרה מתאים, נכון יהיה לנקוט בהליך חוץ משפטי במסגרת הליכי חנינה, אולם מובן כי אין אני קובע כל מסמרות בעניין זה.

נוכח האמור נדחית הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

ההחלטה תועבר על ידי המזכירות לידי הצדדים.

ניתנה היום, ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: