עדיקא נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

1.        בפניי ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' לארי בבלי), בתת"ע 16845-08 מיום 24.2.11, בו הורשעה המערערת כי הפרה את הוראות סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 ואת תקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

בגין עבירות אלו, הוטלו על המערערת: קנס בסך 1500 ₪, פסילה מלהחזיק רישיון לתקופה של 36 חודשים בקיזוז חודש ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, וזאת, על תנאי למשך 3 שנים.

המדובר באירוע שהתרחש ביום 19.9.08 בשעה 3:14 או בסמוך לכך, עת המערערת נהגה ברכב מסוג פולקסווגן במקום ציבורי, בהיותה שיכורה, שבדוגמת אוויר נשוף שלה, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף הינו 630 מיקרוגרם.

ההליך בפני בית משפט קמא

2.        בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא, כפרה המערערת במיוחס לה. לטענתה שתתה מספר לגימות בלבד לפני שיצאה ממקום עבודתה. היא ציינה, כי נהגה ברכבו של הבחור שהיה איתה " כי זה שהיה איתי היה ממש שיכור אז החלטנו שאני נוהגת כי לא שתיתי" (עמ' 22 ש' 13). המערערת טענה שנעצרה סמוך לשעה 2:00 וכי עברה כשעה וחצי עד ביצוע הבדיקה הראשונה. בנוסף טענה המערערת, כי בוצעו לה ארבע בדיקות במכשיר הינשוף ולא חמש, כאשר פיות המכשיר לא הוחלפו בין כל נשיפה ונשיפה. כמו כן, ציינה, כי עד הבדיקה שתתה מים ולעסה מסטיק עד שנתבקשה לזורקו, וכך עשתה.

המערערת ציינה, כי מפעיל הינשוף נקט נגדה באלימות, ואיים כי אם לא תבצע את הבדיקה כנדרש, יכתוב כי סירבה לבצעה. נוסף על כך, טענה, כי לא נערכה לה "בדיקת מאפיינים", זאת, בניגוד לטענת המשיבה.

במהלך ההוכחות בבית המשפט קמא, נשמעו חמישה עדים מטעם התביעה ושני עדים מטעם ההגנה כולל המערערת.

הודיית המערערת

ראשית, המערערת הודתה בעדותה בבית משפט קמא, כי שתתה משקאות חריפים:"לא שתיתי בירות אותו ערב, אלא כמה שלוקים לפני שיצאתי מהעבודה" (עמ' 21 ש' 31) . בהמשך עדותה ציינה:"כן, אך סיימתי לעבוד, וגם שתיתי כמה שלוקים ולא נסעתי עם הרכב שלי, אז הרשיתי לעצמי לשתות כמה לגימות" (עמ' 22 ש' 8-9), אף שבהמשך טענה:"כי זה שהיה איתי היה ממש שיכור אז החלטנו שאני נוהגת כי לא שתיתי" (עמ' 22 ש' 13). לטענתה, אחרי ששתתה בעבודה, הגיעה למועדון "האומן" – "שם לא שתיתי" (עמ' 22 ש' 17) ובהמשך הוסיפה:"שתיתי משקאות לא אלכוהוליים" (עמ' 22 ש' 19).

בניגוד לעדותה של המערערת, עולה מעדותו של ע"ה מס' 2, כי:"הנאשמת נהגה ברכבי, אני שתיתי, אמרה שלא שתתה לכן יכולה לנהוג.." (עמ' 24 ש' 24, הדגשה שלי א. כ.). בנוסף טען, כי לפני הגעתם למועדון:"..נראה לי ששתינו צ'ייסר כל אחד ונסענו לאומן.." (עמ' 25 ש' 4). לשאלת ב"כ המשיבה:"שתיתם בירה במסעדה?" השיב:"יכול להיות, באמת בדיוק מה, לא זוכר". גם לשאלת ב"כ המשיבה:"שתיתם זה בלשון רבים, גם היא טעמה קצת?" השיב: "יכול להיות, כן, שתייה להתנעה לפני היציאה" (עמ' 25 ש' 23-26).

בהמשך עדותו, בניגוד לעדות המערערת כי לא שתתה במועדון , לכשנשאל:"אז מה היא שתתה באומן בזמן שראית אותה?" השיב:"אני לא ראיתי אותה עם שתייה. אולי הצעתי לה וודקה, יש מצב שעשתה לגימה אחת תוך כדי.. לא שתתה הרבה" (עמ' 25 ש' 29-31, הדגשה שלי א. כ.).

הטענה בדבר אי ביצוע "בדיקת מאפיינים"

המערערת טענה בפני בית משפט קמא, כי לא נערכה לה "בדיקת מאפיינים". בהתאם להחלטת בית משפט קמא ועיון בחומר הראיות, עולה כי בדיקה זו אכן התקיימה. ע"ת מס' 1 וע"ת מס' 4 לא זכרו את האירוע והסתמכו בעדותם על המסמכים הכתובים, מהם עלה, כי שניהם ביצעו בדיקת מאפיינים למערערת. אומנם נפל פגם, בכך שהמסמכים לא שיקפו כהלכה את האירוע, אך בית משפט קמא לא מצא לנכון לפסול את הבדיקה. בית משפט קמא אף קיבל את הסברו של ע"ת מס' 4 כי ייתכן, שהוא ערך את בדיקת המאפיינים למערערת, וע"ת מס' 1 הוא שמילא את הטפסים.

על כך יש להוסיף, את מזכר ת/15 בו נרשם: "..וההתנהגות הייתה פרועה ועליזה מדי", ואת ת/1, בו ציין ע"ת מס' 1, כי המערערת התנהגה בצורה עליזה ודיברה "שטויות".

טענות בנוגע למכשיר הינשוף והוראות היצרן

לגבי הטענות שהעלתה המערערת לגבי מכשיר הינשוף ואי הקפדה על הוראות היצרן, קבע בית המשפט קמא:"מצאתי לדחות את טענות ב"כ הנאשמת לעניין הפעלת הינשוף. ככל שנפלו פגמים בפעולות המפעיל, הרי שמדובר בליקויים שאינם יורדים לשורשו של עניין ואין בהם כדי להביא לזיכויה של הנאשמת" (עמ' 33 ש' 20-21). כמו כן, קבע:"שוכנעתי כי הייתה הקפדה על הוראות היצרן וחוברת ההפעלה וכי לא נפלו ליקויים בהתנהלות המפעיל והמתנדב בעניין זה" (עמ' 35 ש' 10-11) והוסיף:"..מצאתי להעדיף את גרסת המפעיל על פני גרסת הנאשמת לעניין החלפת הפיות" (עמ' 35 ש' 18-19).

3.        בסיום ההוכחות, מצא בית משפט קמא, כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והוכיחה במידה הנדרשת ומעבר לספק סביר את עובדות כתב האישום, והרשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה.  

טענות הערעור

4.        בראשית טענותיו טען ב"כ המערערת, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא זיכה את המערערת. להשקפתו, די בראיות שהובאו בפני בית משפט קמא, כדי לעורר ספק סביר ולהוביל לזיכויה.