עדיני ואח' נ' גרמנוב - פסקדין

החלטה

1.המבקשת מר ציונה גרמנוב הגישה בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה, השמאי, מר אייל גלעדי (להלן: "המומחה").

2.לאחר בחינת טענות הצדדים ולאחר שאף קיבלתי את התייחסות המומחה לבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת התובעת לפסילת חוות הדעת להידחות כפי שיפורט להלן.

3.ביום 21.2.13 הוגשה ע"י הצדדים הודעה ובקשה בהסכמה למינוי שמאי ע"י לשכת שמאי המקרקעין בישראל, שישמש כמומחה בתיק והתובעים ישאו בשכר טרחתו (להלן: "הבקשה").

באותה הבקשה נרשם "השמאי ישום את זכויות הנתבעת כדיירת מוגנת בדירה התפוסה על ידה וחוות דעתו תהיה כפופה להנחיות הקבועות בפרק ט' למסמך הקווים המנחים שפרסם אגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים בחודש מרץ 2009 המצ"ב כנספח א' (להלן: "הקווים המנחים") ובפרט בהתאם להנחיות סעיף 8 לפרק ט' הנ"ל מבלי לפגוע בכלליות "הקווים המנחים".

4.בהתאם לבקשה, ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים וביום 2.5.13 נמסרה לבית המשפט הודעה בדבר מינויו של השמאי מר אייל גלעד כשמאי מכריע.

5.ביום 23.6.13 הוגשה בקשה מטעם התובעים למתן פסק דין בהתאם לחוות דעת השמאי. מנגד ביקש ב"כ הנתבעת לחקור השמאי המכריע.

6.ביום 30.9.13 התקיים דיון לבקשת הצדדים והשמאי מר אייל גלעד נחקר על חוות דעתו.

7.ביום 24.10.13 הוגשה ע"י ב"כ התובעים הודעה ובקשה ליתן פסק דין בהתאם לחוות דעת השמאי.

8.ביום 3.11.13 הוגשה מטעם הנתבעת הבקשה שבפני (ולאחריה הוגשו תגובה ותשובה ובקשה למתן החלטה).

טענות הנתבעת

9.הנתבעת טוענת שלוש טענות עיקריות כנגד חוות הדעת.

א.המומחה משמש שמאי שבע שנים בלבד ועורך שמאויות רק לאנשים פרטיים ולא לגופים שונים.

ב.זו השמאות הראשונה שהוא עורך לדיירות מוגנת.

ג.השמאות נערכה לפי הקווים המנחים ועל סמך לימודים וידע.

וביתר פירוט:

10.הנתבעת טוענת, כי במהלך חקירתו של המומחה התברר כי זו השמאות הראשונה שהוא עורך לדיירות מוגנת וכי : "לא יעלה על הדעת שחוות דעת שנמסרת כחוות דעת מוסכמת תערך ע"י שמאי שזו לו הפעם הראשונה שהוא עורך שמאות כזאת". לטענת הנתבעת, היה על השמאי כשקיבל את המינוי להודיע כי אין לו נסיון בהערכת שווי דיירות מוגנת ודיור חלוף ולשכת השמאים היתה צריכה לבחור ולהציע שמאי אחר.

11.עוד טוענת הנתבעת כי "הקווים המנחים" הינם מנחים בלבד והיה על השמאי להתייחס לגורמים ופרטים נוספים שאמורים להשפיע על השווי המוצע, כך למשל גיל השוכרת ופרטים אחרים ביניהם הפרמטרים המנויים בסעיף 7 לקווים המנחים. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, היה על השמאי להעריך "דיור חלוף" ולא שווי דיירות מוגנת.

12.הנתבעת טוענת כי השמאי לא בדק את תיק הנכס בעיריה והשווה את הנכס נשוא חוות הדעת לדירות אחרות בסביבה שאינן יכולות להוות בסיס להשוואה.

13.כאמור עיקר טענתה של הנתבעת הינה כי בבסיס ההסכמה למנות שמאי מוסכם עומדת ההנחה שהשמאי הוא אכן מומחה בתחום בו נדרשה חוות דעתו וכי המומחה, שהינו בעל ותק של 7 שנים , ושזו הפעם הראשונה שהוא עורך חוות דעת בתחום הדיירות המוגנת, אינו מומחה בתחום ואין לקבל הערכתו.