עדי מעודה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לתוספת לקצבת ניידות כמשתכר אשר נדחתה בשל העובדה שהכנסתו נופלת ב-3 ₪ מ-25% מהשכר הממוצע במשק. (פרו' 11.10.09).

העובדות

התובע אב לתשעה ילדים , נכה המשתכר למחייתו.

בתאריך 6.11.07 נקבעה לו נכות בשיעור 76% מוגבלות בניידות לצמיתות.

בתאריך 9.12.08 פנה לנתבע בבקשה לתוספת לקצבת ניידות בגין שנת 2006.

ביום 9.12.08 הודיע המוסד לתובע כי רק מי שהכנסתו עולה ע 25% מהשכר הממוצע זכאי לתוספת לקצבת ניידות כמשתכר.

בשנת 2006 היו לתובע כנסות חודשיות הנמוכות מ-1,798 ₪.

המחלוקת

האם זכאי התובע לתוספת לקצבת ניידות כמשתכר כטענתו או שנדחה כדין כטענת המוסד.

האם הכנסות משכר דירה יש לקחת בחשבון הכנסותיו.

הכרעת הדין

הגדרת "מוגבל בניידות משתכר" בסעיף 2 להסכם בדבר גמלת ניידות(להלן:ההסכם) בצירוף סעיף 200(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 קובעים כי יהיה זכאי לתוספת רק מי שמשתכר מעל 25 מהשכר הממוצע במשק.

ההגדרה של הכנסה בהסכם היא:""הכנסה"- הכנסה מעבודה או ממשלח יד מהמקורות המפורטים בסעיפים 2(1), 2(2) ו-2(8) לפקודת מס הכנסה..."

פקודת מס הכנסה וסעיפים אלו בה מתייחסים למשלח יד, השתכרות מעבודה או מחקלאות. ההכנסה משכר דירה משובצת 2(6) לפקודה ועל כן לא ניתן לפרש את ההסכם כחל גם על דמי השכירות. התובע לא טען כי שכירות זו היא חלק ממשלח יד של מי שהשכרת דירות היא עיסוקו כעצמאי וגם לא הוכח כך. על כן על פי ההסכם ונוסח סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי אכן אין לקחת בחשבון בגובה ההכנסה את ההכנסה משכר דירה.

התובע השתכר בשנת 2006 סך של 1,798 ₪ לחודש לפי שומה. ואילו 25% השכר הממוצע עמד על 1,810 ₪.

דהיינו מדובר לגרסת הנתבע בפער של 12 ₪ לחודש, החסרים לתובע לפי שומתו ומכאן שלא עלתה הכנסתו על 25% מהשכר הממוצע במשק באותה שנה כנדרש בהסכם בדבר גמלת ניידות.

עובדה היא כי שכר הדירה לא נכלל בשומה בערך משלח היד.

התובע, בכתב טענות מפורט טען כי שומתו היא בסך 21,573 ₪ ולכן הפער הוא 3 ₪ בלבד. עוד ציין כי לכתחילה שולמה לו תוספת ובדיעבד בהגיע השומה, הופסק התשלום ובכך נגרם לו נזק.

התובע הציג הכנסה משכירות וטען כי יש בכך להעלותו אל מעבר לרף ה-25% (עמ' 1 פרו' 10.1.04 בפני הש' אגסי).