עדוי נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

1.לפניי בקשת המבקש להורות על ביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 56-353-69 שהוטל על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים.

2.על פי החשד בתאריך 10.02.2014 בנו של המבקש נהג ברכב השייך למבקש ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א–1961 (להלן: "הפקודה"), ומבלי שהיתה לו פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת הביטוח.

3.ב"כ המבקש טען כי במועד הרלוונטי, הרכב נתקע בשטח העבודה, המבקש לקח את מפתחות הרכב ונסע למוסך על מנת לרכוש חלפים לתיקונו, כאשר בנו, עדוי קוסאי, נשאר במשאית, לאחר שהוזהר על ידי המבקש לא לשחק ברכב. זכותו של המבקש לשימוע נפגעה בכך שלא זומן לשימוע, ולא ניתן למבקש להעלות טענותיו בפני קצין המשטרה. החלטת קצין המשטרה לא התבססה על חומר הראיות ונפלה טעות בשיקול דעתו עת לא ערך איזון ראוי בין כל השיקולים הרלוונטיים. ישנן סתירות בעדויות הפקחים של איכות הסביבה, שטענו כי יש בידיהם צילומים של בנו של המבקש בתא הנהג, אך צילומים לא הוצגו בפני בית המשפט. למבקש אין עבר תעבורתי. הרכב משמש לעבודתו של המבקש, שהינו מפרנס יחיד של משפחתו, ואי השימוש ברכב עלול להסב נזק לעבודת המבקש. בנוסף, משמש הרכב להסעת בני משפחתו.

4.ב"כ המשיבה, התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה אינה עומדת בתנאי של סעיף 57 לפקודה. המבקש הינו בעלים של מספר משאיות, כאשר המשאית נשוא הבקשה הינה אחת מהן. בנו של המבקש נתפס נוהג במשאית כאשר לא הוציא רישיון נהיגה מעולם. קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לבנו של המבקש. שני הפקחים שהיו באתר הבניה צפו בבנו של המבקש נוהג במשאית ושופך פסולת במתחם. המבקש הודה כי השאיר את בנו במושב המשאית על אף שאינו מורשה לנהיגה. טענת המבקש, כי המשאית לא יכלה לפעול בזמן העבירה, יכולה להתברר במהלך הצגת הראיות. קיימות עדויות המצביעות על כך שהאב פנה לבנו על מנת שיעבוד על המשאית במקום עובד אחר שחלה. מדובר העבירה חמורה של נהיגה ללא רישיון נהיגה במשאית. המסוכנות נלמדת מהעבירה, ולכן יש להותיר את צו איסור השימוש ברכב על כנו.

5.לאחר עיון בחומר החקירה, בתצהיר המבקש, הודעות הפקחים, בנסיבות ובדברי הנהג ב"הזמנה לדין וכתב אישום", לפיה בנו נהג רק לדקה וטען כי הרכב הוא של אביו שהוא בעל העסק והביא אותו לאתר. הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשם.

6.בהתאם לסעיף 57 ב(ב) לפקודת התעבורה, יבטל בית המשפט את איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכב, או שהנהג פעל בניגוד להוראותיו ושהמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. על פי תצהיר המבקש, ובהתאם לחקירתו בבית המשפט, שלא סתרה את האמור בתצהירו, הוא טען כי רכבו נתקע באמצע שטח עבודה, לפיכך, לקח את מפתחות הרכב ונסע למוסך על מנת לרכוש חלקים לתיקון הרכב ( לרבות שסתום אויר) והשאיר את בנו בתוך המשאית אך לקח את המפתחות אתו על מנת שלא ינהג בנו במשאית. יצוין כי לפי העדות שמסר מנהל העבודה, תייארס מארסל, ראה את בנו של המבקש נוהג במשאית, וטען כי בדרך כלל יש למשאית נהג קבוע אך היום הנהג לקח חופש והמבקש שלח את בנו לנהוג במשאית.

במקרה שבפנינו, על פי גרסת המבקש, הוא עשה כל שביכולתו על מנת למנוע שבנו ינהג במשאית, אך גרסת המפקחים הינה בניגוד לגרסתו, ובוודאי המבקש לא הוכיח כי הרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו, והצהיר כי השאיר את בנו במשאית אך טען שלקח את המפתחות.

ב"כ המבקש טען כי נוצר פגם בהליך השימוע, לפיו משטרת ישראל היתה צריכה לערוך לו עצמו שימוע, מה שלטעמו לא נעשה כאן. מעיון בטופס "שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב" עולה, כי ניתנה למבקש האפשרות להציג טענותיו בפני קצין המשטרה, והוא טען במסגרת זו, כי "הילד רק ישב על ההגה הוא לא נהג ברכב" (סעיף 4 לשימוע).

כפי שנקבע בב"ש (ת"א) 9593/09 שלמה השכרת רכב נגד מדינת ישראל (פורסם באתר נבו): "תכליתו של סעיף 57ב היא להטיל את הנטל על בעל הרכב, למען יבדוק בקפידה מבעוד מועד למי הוא מוסר את הרכב לצרכי שימוש בו, ואם המשתמש יבצע עבירה, הוא לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו אלא יינזק. לפיכך, בעל רכב ישקול היטב בטרם ימסור את רכבו לשימושו של מאן דהוא."

המבקש ידע כי לבנו אין רישיון נהיגה והיה צריך לנקוט בזהירות יתרה ולהימנע מלמסור לבנו את הרכב. עם זאת, הפקחים טענו, כי בידיהם צילומים המתעדים את בנו של המבקש נוהג במשאית, אולם לא צירפו את הצילומים, ולמרות שב"כ המדינה בקשה לבדוק את עניין הצילומים ולהביאם לדיון הנדחה (ע' 2 ש' 23 לפרוטוקול מיום 16.02.2014), הצילומים לא הוצגו. המבקש, מצדו, צירף תעודת משלוח לשסתום 4 מעגלי "וולוו" מיום 10.02.2014, שעה 13:01, והעיד, כי באותו יום המשאית לא היתה תקינה, "הלכתי למוסך ויש לי קבלה" בלי החלק הזה המשאית לא יכולה לנסוע" (ע' 2 ש' 14, 18 לפרוטוקול מיום 16.02.2014), ועדותו לא נסתרה.

7.על פי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, רשאי בית המשפט לבטל את איסור השימוש או לקצר את תקופת איסור השימוש בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת.

במסגרת שיקולי הצדק, על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של בעל הרכב, והמידע בה פוגע בו איסור השימוש, ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצוע ושיקולי מסוכנותו לציבור המשתמשים בדרך.

8.לפנים משורת הדין, ולאור העובדה שהמשאית הינה בבעלותו של המבקש, והיא מקור פרנסתו ופרנסת משפחתו, בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה ובנסיבותיו האישיות, מצאתי לנכון לקצר את תקופת השבתת הרכב, ולהעמידה על 15 יום בלבד.

בתום ה -15 ימים תוחזר המשאית למבקש ותבוטל השבתת הרכב, וזאת עד ליום 24.2.14.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: