עדוי נ' ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי - פסקדין

החלטה

לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

1. ביום 6.5.10 הוציא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי צו הריסה מינהלי, לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965. צו ההריסה התייחס למשטח בטון בגודל של כ-130 מ"ר ומעליו קירות בטון בגובה של כ-1 מטר, משטח כורכר שתוחם שטח של כ-2,000 מ"ר וקירות גדר מבטון שמקיפות את משטח הכורכר ומשטח הבטון.

2. ביום 10.5.10 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. בבקשתו טען המבקש, כי הוא רכש את הקרקע במצבה הנוכחי, והוא עושה כל שביכולתו להכשרת המשטחים הקיימים עליה כדי שתשמש לו כחניון למשאיות שלו וכדי למנוע את המטרד הנגרם לתושבי הכפר עקב החניית המשאיות בתוך הכפר ובסמוך לבתים. מדובר במשטחים שהם בגובה פני הקרקע, הגדר מגדירה ותוחמת את גבולות הקרקע, וגובה הגדר אינו עולה על חצי מטר. על כן, כך נטען, אין בעבודות שבוצעו כדי לגרום לעובדה מוגמרת בשטח ועל כן ביצוע צו הריסה אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

3. בטיעוניו בפניי חזר ב"כ המבקש על טענותיו בבקשה והוסיף, כי מאחר שמהנדסת הוועדה לא התייצבה לדיון, יש למחוק את התצהיר שלה. בתצהיר זה התייחסה המהנדסת למועד ביצוע העבודות וציינה, כי העבודות נשוא צו ההריסה בוצעו פחות משישים ימים קודם עריכת תצהירה, וכי העבודה טרם הסתיימה. מאחר שאין בפני בית המשפט ראייה לכך שהצו ניתן תוך 60 יום מיום ביצוע הבנייה, לא הייתה סמכות לוועדה להוציא צו הריסה מנהלי.

ב"כ המבקש טען להגנה מן הצדק. לטענתו, תושבים רבים בנו סככות ומבנים שונים במקומות סמוכים למקום בו בוצעו עבודות הבנייה נשוא הבקשה, אך הוועדה לא נקטה בהליכים כלשהם להריסת מבנים אלה. נהפוך הדבר, לטענתו, הוועדה אישרה את הבנייה עד תום הטיפול בבקשות ההיתר שהגישו אותם בעלי מבנים. על כן, כך נטען, התעקשותה של הוועדה לבצע את צו ההריסה וסירובה לנהל מגעים עם המבקש נגועה באפליה אסורה.

4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתה כי דין הבקשה להידחות. לעניין תקינות הצו – מעיון בבקשה לביטול הצו לא מצאתי זכר לטענה שהצו ניתן בחוסר סמכות או שהוא ניתן לאחר שחלפו 60 יום ממועד ביצוע העבודות. בבקשתו לא מפרט המבקש מתי בוצעו עבודות נשוא הבקשה ואינו טוען דבר וחצי דבר בעניין חוקיות הצו המינהלי . כל אשר טען המבקש בבקשתו היה שהוא רכש את הקרקע במצבה הנוכחי, וכי הוא ביצע ומבצע עבודות לצורך הכשרתה כחניון למשאיות. הוא לא טען כי הגדרות מבטון ומשטח הבטון נבנו לפני יותר מששים יום ממועד מתן הצו, והוא אף לא טען, כי כמויות הכורכר והמילוי שבחלקה הונחו במקום יותר ממשים יום לפני מתן הצו. אילו היה ממש בטענות המבקש, כי הצו ניתן לאחר שחלפו 60 הימים, ניתן לצפות, כי הוא יעלה טעונתיו אלו כבר בבקשה, ולא ימתין עד מועד הדיון בעל פה.

זאת ועוד, מעיון בתמונות שהוגשו הן על ידי המבקש והן על ידי המשיבה עולה בבירור, כי מדובר בעבודות " טריות", תבניות הטפסנות סביב יציקות הבטון טרם פורקו, ובנקל ניתן להיווכח כי מדובר בעבודות חדשות, שטרם הסתיימו. תמונות אלה מחזקות את האמור בתצהיר מהנדסת הועדה ואינן משאירות ספק באשר לנוכונותן.

5.על כן, טענת המבקש שהצו הוצא לאחר שחלפו 60 ימים היא טענה חסרת בסיס ודינה להידחות מכל וכל.

6. סעיף 238א(ח) לחוק התכנון ובנייה קובע: "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש למניעת עבודה מוגמרת". על פי האמור בסעיף זה, שתיים הן העילות לביטול או להתליית צו הריסה; הראשונה, הבניה בוצעה כדין. השניה, ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. הנטל להוכיח קיומה של אחת העילות מוטל על מי שמבקש ביטול או התליית הצו.

בענייננו, אין מחלוקת כי העבודות בוצעו שלא כדין מאחר שהמבקש לא קיבל היתר בנייה כדין על אף שעבודות הבנייה והמילוי שבוצעו מחייבות קבלת היתר. על כן, השאלה העומדת במחלוקת היא האם ביצוע צו ההריסה נועד למנוע עובדה מוגרמת.

7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתמונות שהוגשו על ידם, ניתן לקבוע כי מדובר בעבודות בהיקף נרחב, אשר כוללות ביצוע עבודות בנייה ויציקות בטון, אשר יוצרות עובדות מוגמרות בשטח. יתרה מכך, גם עבודות המילוי והגבהת מפלס הקרקע עד גובה מפלס הכביש יוצרות עובדות מוגמרות בשטח באופן שלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, אם יבוטל הצו. מכאן עולה, כי התובע לא הוכיח שביצוע הצו לא נועד למנוע עובדה מוגמרת, והוכח ההפך. על כן, גם העילה השניה לביטול או להתליית הצו לא מתקיימת.

8.ב"כ המבקש טען, כאמור, להגנה מן הצדק. כאמור, טענה זו לא נטענה בבקשה והועלתה לראשונה בטיעוני ב"כ המבקש בעל פה. לטענה זו לא הונחה תשתית ראייתית מינימאלית שיש בה כדי לתמוך בה. המבקש לא הוכיח האם המבנים שהתייחס אליהם בטיעוניו נבנו כדין, מתי הם נבנו, ובאילו פעולות נקטה או לא נקטה המשיבה ביחס לאותם מבנים שלא נבנו כחוק, אם בכלל. על כן, ובהעדר תשתית ראייתית מינימאלית לטענת ההגנה מן הצדק, דין הטענה להידחות. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת המשיבה, כי מקומה של טענה זו הוא בהליך הפלילי שאמור להתנהל נגד המשיב בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר. אין להזדקק לטענה זו במסגרת בקשה לביטול צו מינהלי.

9. סיכומם של דברים, המבקש לא הוכיח קיומה של עילה אשר מצדיקה התליית או ביטול צו ההריסה, ועל כן דין הבקשה להידחות.

10. אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי. צו העיכוב שניתן על ידי כב' השופטת רוטפלד ביום 10.5.10 מבוטל.

11. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אב תש"ע, 08 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: