עדואן נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט ע. קוטון (להלן: "בית המשפט קמא") מיום 21.7.11 (בתיק מ"ת 44697-06-11), במסגרת בקשה "לעיון חוזר" בתנאיש שחרור שהגישה המשיבה, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו בת"פ 44585-06-11 של בית משפט השלום בחיפה.

כנגד העורר הוגש ביום 27.6.11 כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

בכתב האישום נטען, כי בתאריך 25.6.11, ברחוב הרצל 5 בחיפה נמצא העורר, תושב יהודה ושומרון, יחד עם אחר (נאשם 2 לכתב האישום) תושב הכפר מיתלון שבשטחים, כשהם שוהים בישראל, לאחר שנכנסו אליה שלא כדין וללא היתר כדין. בהמשך לכך, משביקש השוטר מנאשם 2 להזדהות בפניו, הזדהה הנאשם 2 בכזב כאדם אחר, וזאת בכוונה להונות את השוטר.

כתב האישום מייחס לעורר עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בדיון בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים (מ"ת 44697-06-11, בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט ע.קוטון) לא היתה כל מחלוקת על קיומה של תשתית ראייתית ועל כן השאלה בה נחלקו הצדדים היתה האם קיימת עילת מעצר והאם יש מקום לשקול שחרורו של העורר.

בהחלטתו מיום 5.7.11 קבע כב' השופט ע. קוטון, כי קיימת עילת מעצר, ואולם לאחר שמיעת המפקחים שהוצעו במסגרת חלופת המעצר, וכן משסבר שהעורר אינו מסכן באופן ממשי את בטחון הציבור מעצם שהייתו בישראל וכי לא ינסה להתחמק מהליכי שפיטה (כאשר בני משפחתו חיים בקרבת מקום והוא אף מרגיש מאוים באופן אישי בשטחי הרשות), הורה בית משפט קמא על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחיו וגיסתו ברחוב נורדאו 6 בחיפה בכפוף להפקדת סכום של 2,500 ₪ וחתימה על שתי ערבויות צד ג' על סך 3,000 ₪ כל אחת, על ידי גיסתו ובן זוגה של אמו (להלן: "החלטת השחרור").

המשיבה הגישה ערר על החלטת השחרור לבית המשפט המחוזי. ביום 7.7.11 דחה בית המשפט המחוזי (עמ"ת 8144-07-11, כב' הש' כ. סעב) את הערר שהוגש, בקובעו כי בנסיבות ביצוע העבירה או בעבירה עצמה לא היה כדי להצדיק מעצר ממש וכי די בחלופת המעצר שנקבעה כדי לצמצם את המסוכנות הנובעת מהעורר.

לאחר החלטת בית המשפט המחוזי הוברר כי העורר לא הצליח לעמוד בתנאי השחרור ולגייס את סכום הכסף אותו נדרש להפקיד, לפיכך הובא פעם נוספת בפני כב' השופט ע.קוטון בבית משפט השלום. בהחלטתו מיום 7.7.11, הקל בית המשפט את תנאי השחרור והורה על שחרורו של העורר בכפוף להפקדה על סך 1,500 ₪. כן נקבע, כי אם יופקד סכום של 500 ₪, תינתן אורכה להפקדת יתרת הסכום עד ליום 12.7.11.

לאחר ההחלטה מיום 7.7.11, הוברר כי העורר התקשה לגייס גם את סכום ההפקדה הנמוך יותר, וביום 8.7.11 הובא בפני כב' השופטת מ. קלמפנר-נבון מבית משפט השלום בחיפה, אשר החליטה ליתן לעורר אורכה גם להפקדת הסכום של 500 ₪, וזאת עד ליום 10.7.11, שעה 11.00 – (עד למועד הדיון לא הופקדה כל ערובה).

לאור האמור, שוחרר העורר בתנאי החלטת השחרור מיום 5.7.11, כאשר התאפשר לו גם – על פי אותה החלטה – חלון התאווררות מידי יום החל משעה 11.00 ועד השעה 12.00, כשיציאתו מלווה על ידי אחד הערבים.

ביום 16.7.11 נמצא העורר ברחוב הגעתון בעיר נהריה, בשעה 16.23. העורר היה מבולבל וטען כי אין בידו תעודה מזהה. בהמשך, משהוברר לאנשי המשטרה כי הוא אמור לשהות במעצר בית, נעצר העורר.

בחקירתו במשטרה מסר העורר מספר גרסאות; העורר סיפר, כי היה בנהריה אך התכוון לחזור לחיפה וכי מותר לו לשהות מחוץ לבית במשך שעה וחצי. כן טען, כי יצא מחיפה בשעה 13.30 לבית אמו בשלומי כדי לקחת ממנה כסף. עוד סיפר, כי אמו חולה והוסיף, כי סבר שהשוטרים ירחמו עליו משום שכשבועיים לא יצא מהבית.

המפקחת אסתר גטו, גיסתו של המשיב, אשר חתמה על ערבות צד ג' ובביתה אמור היה לשהות העורר במעצר בית, סיפרה בין היתר, כי בתאריך 10.7.11 נעלם העורר על אף שהיה אמור להמתין לה ברחוב.

כן תיארה, כי לאחר תאריך 13.7.11 יצא העורר מביתה ולא שב. המפקחת מסרה, כי העורר טען בפניה שאינו מעוניין להמשיך להיות במעצר בית. כשנשאלה מדוע לא דיווחה על כך, אמרה שהיא ניסתה למנוע מבעדו להפר את תנאי השחרור ואולם העורר טען, כי הוא מעוניין ללכת לאמו בשלומי ו"לא מעניין אותו כלום". בהודעה מיום 17.7.11 אמרה: "הוא לא רוצה להיות במעצר בית, הוא רוצה לצאת עם חברים שלו".

בן זוגה של האם, ניסים שטרית, אשר חתם אף הוא ערבות צד ג' לצורך שחרור המשיב, טען כי ראה את העורר כשהגיע לביתו בשלומי וביקש מאמו של העורר לקחתו לנהריה, כדי שהעורר יוכל לחזור לחיפה. לדבריו, לא דיווח על ההפרה כיוון שסבר כי אחריות הפיקוח והדיווח חלה על המפקחת אסתר גטו, בביתה אמור היה העורר לשהות במעצר בית מלא.

ביום 19.7.11 הוגשה על ידי המשיבה הבקשה לעיון חוזר בגדרה נטען כי יש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ההחלטה מיום 21.7.11 היא נושא ערר זה.

השאלה שעמדה להכרעה היא האם חרף הפרת תנאי חלופת המעצר ניתן עדיין להשיג את מטרת המעצר בחלופה שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה, כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים או שמא יש לקבל את עמדת המדינה ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים.

לאחר ששקל בית משפט קמא את מכלול השיקולים (החלטה מיום 21.7.11, כב' הש' ע. קוטון), לרבות העובדה שהעורר מעל באמון שניתן בו, היעדר דיווח של שני הערבים על הפרת העורר את תנאי השחרור ואי הפקדת סכום הכסף על ידי העורר גם לאחר מתן האורכה הנוספת, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 44585-06-11.

בערר על החלטה זו המונח עתה בפניי, טוען העורר באמצעות בא-כוחו, כי טעה בית משפט קמא משהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו וביקש לשחררו לחלופת מעצר בבית אמו ובן זוגה בשלומי, כשהאחרון ישמש – לבדו - מפקח.