עד"י 2272/16 - פסקדין

ים     עד"י 2272/16           

הצו וההשגה עליו

נגד המערער, יליד שנת 1994, הוצא צו הגבלה ופיקוח מיוחד, בהתאם לסמכות הנתונה למפקד כוחות צה"ל באזור בסעיפים 296 ו- 297 לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009, וכן תקנות 109 ו- 110 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

בגדרי צו זה, נאסר על המערער לשהות באזור יהודה ושומרון מחוץ לתחום הישוב קריית ארבע, מיום 18.02.16 ועד ליום 15.08.16. עוד נאסר עליו לקיים קשר עם 27 אנשים נוספים.

יצוין מיד כי צו זה מאריך צו דומה, שהוצא בעניינו של המערער ביום 20.08.15 ואסר עליו לשהות באיו"ש כאמור, עד ליום 19.02.16.

הצו נומק במעורבותו האישית של המערער בפעילות בלתי חוקית ואלימה, המסכנת חיים ורכוש, לרבות אלו של תושבי האזור. עוד צוין בצו כי טעמי ביטחון החלטיים חייבו את הוצאת הצו, לשם שמירה על ביטחון האזור ועל הסדר הציבורי, מפני הסיכון הכבד הטמון בפעילותו האסורה של המערער. 

השגה על צו זה, שהוגשה למפקד כוחות צה"ל באזור, נדחתה (מכתב קצינת פניות הציבור ומעקב בלשכת מפקד פקמ"ז מיום 10.05.16). במסגרת דחייה זו, צוין כי המערער נעצר לא אחת בגין מעורבות בפעילות אלימה נגד כוחות הביטחון, וכן כי אפיונו כפעיל דומיננטי במאחזים בלתי חוקיים דוגמת "גאולת ציון" ו"גבעת הבלדים", בהם פועלת קבוצת פעילי ימין קיצוני, המעורבים בפיגועים ובפעילות אלימה אחרת נגד פלסטינית ורכושם, הביאו את המפקד הצבאי לכלל מסקנה כי שהות המערער בתחומי איו"ש, שלא תחת המגבלות שהוטלו עליו בצו, תפגע בביטחון האזור ובסדר הציבורי.

הערעור ותשובת נציג המפקד הצבאי

מכאן הערעור, במסגרתו ב"כ המערער העלה שורה של טענות נגד הצו.

ראשית, טען ב"כ המערער כי הצו לוקה בפגם, בשל העובדה שלא נערך למרשו שימוע בטרם הוצאתו. בעניין זה, ציין ב"כ המערער כי גם בנוגע לצו הראשון, שנחתם כאמור בחודש אוגוסט 2015, לא נערך שימוע, דבר שתורץ ב"דחק זמנים". הסנגור התרעם נגד אי קיום שימוע כאמור וטען כי לגבי צווים הנחתמים על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור, לא נערך שימוע כדבר שבשגרה, בניגוד לנהוג בקשר לצווים הנחתמים על ידי מפקד פיקוד העורף. לשיטתו, יש בנוהג פסול זה פגם היורד לשורש הצו ומצדיק את ביטולו.

שנית, נטען כי בבעלות משותפת של המערער ושל אחר, עדר צאן גדול. הרחקתו של המערער ממקום המרעה של העדר, באזור היישוב כוכב השחר, פוגע קשות בפרנסתו ובשגרת חייו.

בנוסף, טען ב"כ המערער כי מרשו הצהיר שהוא מתנגד לאלימות. לראיה, הפנה עו"ד יאדו לפרפראזה שהוציא שירות הביטחון הכללי, שאינה כוללת התייחסות לאירועים אלימים כלשהם מצד המערער. על רקע זה, לדעתו, נוכחות המערער ושכמותו באזור בו שוהים צעירים רבים, עשויה דווקא לשמש כגורם ממתן. מכל מקום, בהינתן אי מעורבותו של המערער במעשי אלימות, יש לקבוע כי הסנקציה שננקטה נגדו אינה מידתית. הוא הדין באשר לטענת גורמי הביטחון כי המערער הפר את הצו במספר הזדמנויות. לדעת ב"כ המערער, הפרות מהסוג האמור אינן יכולות להצדיק בשום פנים ואופן הוצאת צו מנהלי דרקוני , דוגמת זה שנחתם בעניינו של המערער.

מנגד, נציג המפקד הצבאי ציין כי הוטמעו נהלים בנוגע לקיום שימוע, ובכל מכתב שהוצא בשמו של מפקד פיקוד המרכז, צוין כי הוא יהיה נכון לדון בכל השגה או טענה בנוגע לצו ולתנאיו. כך אף מונְחים נציגי רשויות הביטחון העוסקים במסירת הצווים לעדכן את מקבליהם. מכל מקום, בעקבות החשש שלא יהיה ניתן למסור את הצווים, האפשרות לשימוע נדחית לאחר מסירתם.

על כך הוסיף נציג המפקד הצבאי, כי העורר מגיע לדיון בחוסר ניקיון כפיים קיצוני, כאשר, משך כל תקופת הגבלתו, הפר באופן סדרתי את התנאים שנקבעו לו. נציג המפקד הצבאי הדגיש כי הצו הינו מניעתי במהותו וכי הוא נועד למנוע סיכון משמעותי לביטחון האזור ולסדר הציבורי הנובע ממעשי המערער.

עוד נטען כי הצו אינו מהווה פגיעה בזכויותיו של המערער ברף הגבוה, שכן התאפשר לו להתגורר בביתו בקריית ארבע ולא הוטלו מגבלות דוגמת מעצר בית. בעניין זה, הזכיר נציג המפקד הצבאי כי לעורר אין זכויות בקרקע בה הוא מתגורר ורועה את צאנו, ולהפך המדובר באזור שהוכרז כשטח צבאי סגור.

מכל מקום, נציג המפקד הצבאי ציין כי העורר הוא דמות וותיקה ומשמעותית בקבוצה המתגוררת והפעילה באזור המכונה "גבעת הבלדים". מעשיו מלמדים על פוטנציאל אלים, בין באופן ישיר ובין סיוע לאחרים, כפי שעולה מהמידע המודיעיני החסוי.

הדיונים בערעור

בתום הדיון בו השמיעו הצדדים את טיעוניהם כאמור, עיינתי עיין היטב במידע שנאסף בעניינו של המערער ואף ערכתי שני דיונים עם נציגי המפקד הצבאי ושירות הביטחון הכללי.

בתום דיונים אלה, ומאחר שתחושתי הייתה שיש מקום לקיום הדברות בין הצדדים, כינסתי ישיבה נוספת בנוכחותם. לקראת הדיון האמור, אף הודיע ב"כ המערער כי זה מתכוון לבוא בברית הנישואים בשבוע בו יפקע הצו הנוכחי. במהלך דיון זה, הצעתי לצדדים לבוא בדברים על מנת להביא לצמצום המגבלות המוטלות על המערער, תוך הבטחת הצרכים הביטחוניים. בנוסף, ב"כ המערער חזר על בקשתו כי תינתן החלטה עקרונית בנוגע לחובת עריכת שימוע בטרם החתמת צווי הגבלה, דוגמת הצו הנוכחי. ב"כ המפקד הצבאי חזר והבהיר כי חודדו הנהלים בעניין, אך מגבלות הקשורות לשליטת כוחות צה"ל באזור אינן מאפשרות קביעת נורמה קבועה של עריכת שימוע טרם חתימת הצו.