ערעור זה מכוון נגד החלטת ביהמ"ש קמא שלא לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים ולהחמיר בעונשו של המערער.

המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פעילות בהתאחדות בלתי מותרת. על פי המתואר בכתב האישום, החל משנת 2012, היה המערער פעיל בכותלה אסלמיה. הוא גייס אחרים לארגון זה ופעל מספר פעולות שנועדו לחדש את פעילות הארגון במקום לימודיו, אוניברסיטת אל קוץ. פעילותו האחרונה של המערער הייתה בחודש מרץ 2015. הוא נעצר בחודש ספטמבר 2015.

במסגרת הסדר הטיעון, עטרו הצדדים במשותף להטיל על המערער שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה וקנס בסך 6,000 ₪. ביהמ"ש קמא בחן את הדברים והגיע למסקנה כי מעשיו של המערער בעלי חומרה שאינה יכולה להצדיק הטלת עונש מאסר כה מקל. זאת גם בהתחשב בהודאת המערער באשמה, גילו הצעיר ועברו הנקי.

לאור זאת, גזר ביהמ"ש על המערער 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד מאסר מותנה וקנס בסך 6,000 ₪.

מכאן ערעור הסנגוריה, אשר בתחילתו יועד להחזיר את הגלגל אחורה ולהביא לגזירת העונש שהוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון. יחד עם זאת, עו"ד טרם הדיון בערעור, וביתר שאת, לאחר שהערתי את הערותיי, הגיעו הצדדים לכדי הבנה כי יש מקום להחמרה מסוימת בענישה, מעבר לעונש שהוסכם מלכתחילה.

על רקע זה, עתרו הם כי אקבל את ערעור הסנגוריה באופן זה שיוטלו על המערער 12 חודשי מאסר ויום לריצוי בפועל, קנס בסך 4,000 ₪ והחמרה ברכיב המאסר המותנה, לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש.

אומר מיד כי התלבטתי האם לקבל הסכמה זו. גם בעיני, העונש שהוסכם מלכתחילה, חרג באופן מהותי מרמת הענישה הראויה והמקובלת בעבירות כגון דא. אזכיר כי קבענו לא אחת שהמלחמה נגד ארגוני הטרור צריכה להתנהל בכל החזית, כולל בכל הקשור לפעילויות ה"הומניטאריות" או האזרחיות של אותם ארגונים. במסגרת זו נופלת פעילות סטודנטיאלית בארגון דוגמת הכותלה אסלמיה, המהווה כר פורה לגיוס פעילים לארגון החמאס.

העונש עליו הוסכם בין הצדדים, אינו תואם את רמת הענישה ואת מגמת הענישה אשר הדגישה את הצורך בהחמרה משמעותית בכל הקשור בחברות ופעילות בארגון החמאס. בעיניי, לא יעלה על הדעת שמי שאימץ את האידיאולוגיה הרצחנית של ארגון זה ואף היה מוכן לפעול במסגרתו, יימצא את עצמו משוחרר לאחר כמה חודשי מאסר, כאילו לא קרה דבר.

לצד האמור, הלכה ידועה היא כי לא במהרה יסטה ביהמ"ש מהסדר טיעון שנכרת בין הצדדים. בענייננו, הצדדים אף נימקו את הסכמתם במספר נימוקים, אשר העיקריים שבהם נוגעים להעדר פעילות במשך שישה חודשים עד למעצר, ואופי פעילותו של המערער בארגון. מובן כי יש לתת משקל ראוי לאינטרס ההסתמכות של המערער.

על רקע כלל האמור, ובדוחק רב, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את ההסכמה של הצדדים בפניי.

אשר על כן, מתקבל ערעור הסנגוריה באופן זה שעונשו של המערער יועמד על:

• מאסר בפועל בן 12 חודשים ויום, מיום מעצרו של המערער.
• קנס בסך 4,000 ₪ שישולם עד השחרור וכתנאי לו. לא ישלם המערער קנס זה, יאסר לתקופה נוספת של ארבעה חודשים. (מס' שובר: 0**
• מאסר מותנה בן 24 חודשים למשך 5 שנים מיום השחרור. התנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירות לפי תקנות 58, 59, 84, 85 לתקנות ההגנה, או כל עבירה הקשורה לאמצעי לחימה.

ניתן היום, 11 באפריל 2016, ג' בניסן התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.