עד"י 1632/16 התביעה הצבאית נ' מוהיב חסן סלים זגארנה

המשיב הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. בהתאם להכרעת הדין, במסגרת פעולת אכיפה שבוצעה כלפי כבלי חשמל פיראטיים בכפרו של המשיב, התלהטו הרוחות והמשיב נטל אבן והטיחה בראשו של שוטר מג"ב.

בעקבות הרשעתו גזר עליו בית משפט קמא עונש הכולל 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 2,000 ₪. ערעור התביעה מכוון נגד קולת העונש.

לדעת התביעה, בית משפט קמא שגה עת קבע מתחם ענישה מצומצם של 6 עד 18 חודשים, ושגה כשמיקם את עונשו של המשיב במרכז המתחם. התביעה הפנתה לפסיקה התומכת לדעתה בקביעת מתחם שחלקו העליון מגיע כדי 30 חודשים, וטענה כי עניינו של המשיב דומה בחומרתו למקרים בהם נפסק עונש של 20 חודשי מאסר. התביעה ציינה כי אין בעניינו של המשיב כל נסיבות לקולא, הוא לא הביע כל חרטה על מעשיו, ועל כן ראוי להחמיר בעונשו באופן ממשי.

סנגוריתו של המשיב טענה מנגד כי אין כל הצדקה להתערב בעונש שנגזר עליו. היא ציינה כי דובר באירוע שנבע מפעולת אכיפה שבוצעה במקום מגוריו, ואף אם מעשיו אינם מוצדקים, אין מדובר באותה חומרה של מי שיוצא ופועל על מנת לפגוע בשוטרים או באזרחים באשר הם. הסנגורית טענה כי הפסיקה אליה הפנתה התביעה שונה משמעותית ומהותית בחומרתה, ולנוכח עברו הנקי של המשיב, והנסיבות של האירוע, אין הצדקה להתערב בעונשו.

דיון והכרעה

המשיב ביצע עבירת אלימות. על הרשעתו בה אין חולק. השאלה היא מהי מידת העונש הראויה. לצורך ביסוס טענתה בדבר קולת העונש הפנתה התביעה לע"פ 3662/11 חאמד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.2.2012) שם נגזרו 20 חודשי מאסר על מי שתקף שוטר בהר הבית באמצעות סכין יפנית; לעד"י אזח"ע 65/01 אסטל נ' התביעה הצבאית, שם אושר הסדר של 10 חודשי מאסר בפועל למי שתקף במספר הזדמנויות חיילים שהיו מופקדים על שמירתו לרבות באמצעות מיכל פלסטיק שהחזיק בידו; וכן הפנתה לעד"י 3396/14 התביעה הצבאית נ' חמדיה, שם נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל למי שפרץ מחסום צה"לי ברכבו, פגע בקצין צה"ל, ולא נעצר גם לאחר שקליעים פגעו במכוניתו.

בחינה של נסיבות מקרה זה אל מול הפסיקה אליה הפנתה התביעה, מלמדת כי העונש שנגזר על המשיב אינו נוטה במידה קיצונית לקולא, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

הפסיקה אליה הפנתה התביעה עניינה מקרים חמורים משמעותית בנסיבותיהם. בעניין חאמד ציין בית המשפט העליון את החומרה הרבה של אירוע שהתרחש במקום נפיץ כהר הבית, תוך שהמערער שם מסרב לבקשת השוטרים להזדהות, שולף סכין יפנית, צועק "אללה אכבר"  ומנסה באמצעותה לתקוף את השוטרים. אני סבור כי גם האמצעי בו נעשה שימוש, וגם הנסיבות של המקום הסובבות את האירוע, שונות בתכלית בהשוואה למשיב דנן.

בעניין אסטל דובר במי שעירב עצמו בתקיפת חיילים במספר הזדמנויות ולא באירוע חד פעמי. יתר על כן, גם אם נסיבות המקרה שלפניי חמורות יותר, לנוכח הפגיעה בשוטר, אינני סבור כי נקבעה אמת מידה עונשית המלמדת על ענישה מקלה באופן קיצוני.

עניין חמדיה אף הוא חמור הרבה יותר מענייננו, שכן פוטנציאל הסיכון מרכב נוסע הינו גבוה משמעותית, ולמשיב שם היה עבר פלילי שכלל מאסר מותנה בר הפעלה.

העולה מן המקובץ כי הפסיקה אליה הפנתה התביעה אינה תומכת בטענה כי העונש שנגזר על המשיב נוטה במידה קיצונית לקולא. הנסיבות בעניינו של המשיב הינן קלות יותר מהפסיקה שהוצגה, ואף שאין להקל ראש בחומרת המעשים, בפוטנציאל הסיכון ובפגיעה שנגרמה, וגם אם היה אפשר לקבוע מתחם רחב יותר, עדיין אינני סבור כי העונש שנגזר על המשיב הינו כזה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן הערעור נדחה.

ניתן היום, 30 במרץ 2016, כ' באדר ב' התשע"ו, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: