עד"י 1621/15 התביעה הצבאית נ' מג'אהד מחמוד אחמד דאר עלקם - פסקדין

ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני כב' השופט רס"ן אתי אדר)

בתיק מס' 6593/14 מיום 11.03.15

(הערעור נדחה)

הרקע

במסגרת הסכמה אליה הגיעו הצדדים, הודה המשיב והורשע בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה אחת שעניינה השלכת חפץ מבעיר.

על פי הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי על המשיב יוטלו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ויופעל מאסר מותנה בן 24 חודשים מתיק קודם (תיק (יהודה) 1455/08), חציו במצטבר וחציו בחופף לעונש שנגזר בתיק הנוכחי. סך הכול יהיה על המשיב לרצות 30 חודשי מאסר בפועל.

הסוגיה שבמחלוקת נוגעת להסכמה נוספת בין הצדדים, ולפיה על המשיב יושת עונש מאסר על תנאי של 24 חודשים למשך 5 שנים, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירות של זריקת חפץ מבעיר, יידוי אבנים וכל עבירה שיש בה כדי סיכון חיי אדם. 

ביהמ"ש קמא ציין בפסק דינו, כי אומנם ניכר שנעשה ניסיון להתאים את חומרת המעשה ואת נסיבותיו של העושה לרכיבי העונש השונים, ובפרט לרכיב המאסר המותנה, אך יש מקום לעשות התאמה מסוימת נוספת. לכן, גזר בית המשפט – בהתאם להסדר הטיעון - 24 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 5 שנים לא יעבור המבקש עבירה שבה הורשע בתיק זה (קרי זריקת חפץ מבעיר) או עבירה אחרת שיש בה סיכון לחיי אדם;

עם זאת, חרג ביהמ"ש קמא מן ההסדר כאשר במקום 24 חודשי מאסר מותנה, גזר 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 5 שנים לא יעבור המבקש עבירה שעניינה יידוי חפצים.

טיעוני הצדדים בערעור

סטייתו של ביהמ"ש קמא מן ההסדר – על ידי קיצור תקופת המאסר המותנה ביחס לעבירת יידוי החפצים - עומדת במוקד ערעורה של התביעה הצבאית. לטענת התביעה, הסדר הטיעון יצר איזון בין עונש מקל של מאסר בפועל לבין עונש מכביד של מאסר על תנאי. סטייה מן ההסדר ביחס לרכיב המאסר המותנה פוגעת באופן מהותי באיזון האמור.

ההגנה ביקשה להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה, בטענה שהאיזון החדש שיצר בין עונשי המאסר בפועל לעונשי המאסר המותנים – נכון ומעשי יותר, שכן הוא מונע את האפשרות שבעתיד יידרש בית משפט להפעיל עונש מאסר של 24 חודשים גם בגין עבירה קלה הנוגעת להשלכת אבנים.

דיון והכרעה

כידוע, על אף ש"מוסד" הסדר הטיעון מושתת ככלל על הסכמת הצדדים, ידיו של בית המשפט אינן כבולות, והוא יכול להתערב ולשנות את ההסדר אם פגע באינטרס חשוב. יפים לעניין זה דברי המשנה לנשיא מ' חשין בדנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט(6) 281 (2005)