עד"י 1394/15התביעה הצבאית נ' ראאפת יוסף זעל שלאלדה - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שתי עבירות, המתייחסות לאותה מסכת של מעשים. על פי הנטען בכתב האישום, בזמן תקופת מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, נטל חלק בתשע תהלוכות ועצרות שאורגנו על ידי ארגון החמאס. מטרתן של אותן תהלוכות ועצרות, בהתאם לנוסח הדברים בכתב האישום, הייתה "הזדהות עם תושבי רצועת עזה לאור הלחימה שם". בגין מעשים אלה יוחסו לו עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, וכן נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת.

גדר המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם העובדות המפורטות בכתב האישום מקימות עבירה של פעילות כחבר בהתאחדות בלתי מותרת. לא הייתה מחלוקת לגבי העובדות, בהן הודה המשיב, ואף לא הייתה מחלוקת לגבי כך שעובדות אלה מקימות עבירה של נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת.

טענות הצדדים

התביעה טענה הן בערכאה הראשונה והן בערעור שלפניי, שהיקף הפעמים בהן השתתף המשיב באותן עצרות ותהלוכות, וכן העובדה כי אלה הוגדרו כעצרות מטעם ארגון החמאס, מלמדות על כך שלמעשה, ולכל דבר ועניין, פעל כחבר בארגון החמאס, מתוך הזדהות עמוקה עם הארגון ומטרותיו. לדעת התביעה, די ברצף מעשים זה כדי ללמד על כך שהמשיב נטל חלק בעצרות הללו בשל היותו חבר בארגון החמאס ולמצער כמי שרואה עצמו כפעיל בארגון החמאס.

לעמדת ההגנה, במסכת העובדתית שפורטה בכתב האישום אין כדי להצביע על כך שהמשיב פעל כחבר בארגון החמאס, ולכל הפחות קיים ספק סביר באשמתו. ההגנה ציינה כי דובר בעצרות שמטרתן הזדהות עם התושבים בעזה. נטען כי המשיב אך ורק נכח בעצרות אלה ללא שפעל או ביצע מעשים מעבר לכך, ואין הוא שונה מרבים אחרים בציבור הפלסטיני שנטלו חלק באותן עצרות אף שאין הם פעילי חמאס.

פסק הדין בערכאה הראשונה

בית משפט קמא בחן את העקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים באשר לאמות המידה לקביעה שאדם הינו חבר או פעיל כחבר בהתאחדות בלתי מותרת. בסופו של דבר החליט בית משפט קמא לזכות את המשיב מעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת מהטעמים הבאים, אותם נביאם כלשונם:

"ברי שלארגון אסור יש עניין וחפץ בכל מעשה הנופל לגדר סעיפי המשנה לתקנה 85(1) לתקנות ההגנה. אך כפי שנפסק והובא לעיל, לא כל מעשה כאמור עולה כדי עבירה על סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה, ויתכן כי יתמצה באחת מסעיפיה האחרים של התקנה. כך למשל ביצוע שירות, נוכחות באסיפה או פעילות (ראו הדברים בע' אזח"ע 2/01+4/01 שהובא לעיל).

.....

הנה כי כן, לא רק תדירות התהלוכות, התמשכותן, או מספרן הנומינלי מכריעים, אלא גם מהותן של אותן תהלוכות, הנושאים בהן עסקו, הרקע שבשלו התקיימו, ויתכן גם שמידת זיקתן החד ערכית לארגון האסור ולהשתלבות בו כמסקנה מכך.

מובן כי לו היה הנאשם פועל לארגן את אותן תהלוכות, לוקח חלק בהקמתן, או בפעילות יזומה ומשמעותית אחרת במסגרתן, להבדיל מנוכחות פסיבית בהן, ניתן היה לאמר כי פעל כחבר בארגון שארגן את אותן הפגנות – החמאס. ממצא כזה יכל לבסס את הטענה כי לא רק בנוכחות באסיפה דובר, אלא במי שפעל באופן המצביע על זיקתו המובהקת לארגון ובחירתו להשתלב בו או לפעול כחבר בו. אולם הנאשם לא הורשע ביותר מאשר נוכחות פסיבית כקהל בעצרות או כהלך בלבד בתהלוכות שמהותן היתה מוגדרת ותחומה לתמיכה והזדהות עם תושבי עזה במבצע צוק איתן. בנסיבות אלה לא מצאתי כי הוכח שהנאשם היה חבר או פעל כחבר בארגון החמאס."

בעקבות זיכויו של המשיב מעבירה של חברות או פעילות כחבר בהתאחדות בלתי מותרת, והרשעתו בעבירה של נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת בלבד, גזר בית משפט קמא עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל, ששה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וכן קנס בסך 1000 ₪.

הטענות בערעור

הצדדים חזרו בפניי על הטענות שהועלו בערכאה הראשונה בנוגע לפרט שעניינו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. בתמצית ניתן לומר כי התביעה סברה כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי המשיב פעל כחבר. לדעת התביעה, די בהיקף המעשים כדי ללמד על פעילותו כחבר בארגון החמאס.

סניגורו של המשיב סבר כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, אשר בחנה וניתחה את הסוגיה, וקבעה כי לא הוכח מעבר לספק סביר כי המשיב הינו חבר או פעיל כחבר בהתאחדות בלתי מותרת. הסניגור הדגיש כי במציאות המורכבת באזור אין להתעלם מהעובדה כי ארגונים אלה ואחרים זוכים לתמיכה ולאהדה של חלקים נרחבים בציבור הפלסטיני – תמיכה שנתפסת על ידם כלגיטימית. לפיכך, לא כל מי שתומך או אוהד ארגון שהינו התאחדות בלתי מותרת, ואפילו משתתף בהפגנה של הארגון הופך אוטומטית לחבר בארגון או לפעיל במסגרתו.