עד"י 1386/15 התביעה הצבאית נ' עובדה עאיש חסן זהור - פסקדין

הרקע

מר עובדה זהור (להלן, לשם הנוחות הוא יכונה "המשיב") זוכה בבית המשפט הצבאי יהודה מעבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, אך הורשע בנוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת.

עובדות המקרה, שעליהן אין מחלוקת, סוכמו בידי כב' השופטת רס"ן אתי אדר כדלקמן: המשיב היה סטודנט בשנה הראשונה ללימודי סיעוד באוניברסיטת אבו –דיס, ובפברואר 2014 השתתף, יחד עם כ-20 סטודנטים נוספים, בישיבה של הכותלה אסלאמיה באוניברסיטה.

באולם הישיבות היה לוח קרטון שעליו רשום "כותלה אסלאמיה" ובמפגש נשא דברים מתאם הכותלה באוניברסיטה. האחרון אמר כי ארגון הכותלה אמור לקיים יריד של כלי כתיבה לסטודנטים והוא ביקש מן הנוכחים לסייע בהקמת היריד. הישיבה נמשכה 20-30 דקות. בישיבה נכח גם עד התביעה המרכזי, מר עז-אל-דין עואד, שהיה גם הוא סטודנט בשנה הראשונה ללימודיו, והוזמן למפגש מבלי לדעת כי המזמין הוא מתאם הכותלה באוניברסיטה.

בהכרעת הדין נתנה כב' השופטת אדר אמון בחלק מעדותו של עד התביעה עז-אל-דין, בו אמר שהמשיב נכח במפגש של הכותלה, וכי העד האמין שכל הנוכחים במפגש היו חברי כותלה, למרות שהעד עצמו לא היה חבר בארגון באותו זמן. עם זאת, ציינה כי העד לא נחקר ולא הבהיר כיצד "ידע" שהנוכחים באסיפה הם חברי כותלה. לאור זאת, פסקה כי הוכח למעלה מספק סביר כי המשיב נכח באסיפה של ארגון הכותלה אסלאמיה, הוא התאחדות שאינה מותרת, אך לא הוכח כי המסקנה ההגיונית היחידה מנוכחות זו היא, שהמשיב חבר בכותלה אסלאמיה.

משהורשע המשיב בנוכחות באסיפה של הכותלה גזרה השופטת קמא את דינו ל- 7 חודשים ו-9 ימים מאסר בפועל, שהם כימי מעצרו של המשיב במהלך משפטו, וכן 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים.

שחרורו של המשיב עוכב לצורך הגשת ערעור מצד התביעה. אך משהוגש הערעור לא ניתן צו להמשך מעצרו של המשיב, והוא שוחרר.

התביעה ערערה על זיכויו של המשיב מעבירת החברות בהתאחדות בלתי מותרת ועל העונש הקל שנגזר עליו בשל כך, ואילו ההגנה ערערה על הרשעתו בעבירה של נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת.

טיעוני הצדדים בערעורים

ערעור התביעה

התביעה הצבאית טענה, כי הוכח שהמשיב נכח בישיבה מצומצמת של כ- 20 פעילי כותלה אסלאמיה באוניברסיטה. ההזמנה לישיבה לא הייתה פומבית וכללית, אלא נעשתה בפנייה אישית למוזמנים. לא דובר בעצרת לצורך התרשמות מן הארגון, אלא בישיבת עבודה שמטרתה לקדם את פעילותו של ארגון הכותלה. התביעה לא ביקשה שאתערב בממצאים העובדתיים של השופטת קמא, אלא בפרשנות שנתנה להם.  

לפי הפסיקה, לצורך עבירת החברות בארגון אסור אין צורך ב"הסכם" להצטרפות לארגון. די בכך שאדם פועל תוך מודעות לכך שפעילותו תורמת לארגון. גם אם המשיב לא קיבל על עצמו תפקיד מסוים בהקמת היריד, הרי בעצם נוכחותו לכל אורך הישיבה הביע את הסכמתו לתרום לארגון. לכן, "גם אם אין הוא (המשיב – ר"ע) חבר בארגון דרך קבע, לכל הפחות ניתן לומר כי הוא פעל כחבר במסגרת הארגון" (ההדגשה במקור). מי שנוכח בישיבה מעין זו "חזקה כי סר הוא למרותו של ארגון הכותלה, ומודע כי נוכחותו שם משרתת את מטרות הארגון", ומכאן שהוא פעל במסגרת הארגון.

בית המשפט קמא לא נתן אמון בגרסתו של המשיב, בה הכחיש את עצם נוכחותו בישיבה. לכן, אין בפנינו הסבר מניח את הדעת מטעם המשיב לנוכחותו בישיבה, שעליה העיד העד המפליל. במקום זאת, בפנינו הכחשה ושקר של המשיב בנקודה משמעותית השנויה במחלוקת, והיא מחזקת את ראיות התביעה ומבססת את ההרשעה.

לאור כל אלה ביקשה התביעה להרשיע את המשיב גם בכך שפעל כחבר בהתאחדות בלתי מותרת.

התביעה ביקשה, כי אם יתקבל ערעורה, יוחמר עונשו של המשיב בהתאם לרמת הענישה המקובלת בעבירות של חברות בכותלה, שבהן מתחם העונש ההולם הוא בין 18 לבין 26 חודשי מאסר בפועל.

ערעור ההגנה

לטענת הסנגור המלומד, עו"ד שעבאן, אין בראיות התביעה אף ראיה ברורה על השתתפותו של המערער בישיבה. עדותו של עד התביעה המפליל לא הייתה מדויקת ואין חיזוק מתאים לעדותו. הוא טען כי הלך למפגש מבלי לדעת שהוא מטעם הכותלה, וראה במקום 20 איש, שהניח כי הם חברי כותלה. את המשיב הוא מכיר היכרות שטחית בלבד, הוא לא יודע מי הזמין אותו ומה עשה בחדר, אלא ניחש שהוא חבר בכותלה. ניחוש זה היה שגוי.

המשיב עצמו אמנם הודה בבית המשפט – באופן מהוסס - בכך שנכח בישיבה, אך אין בכך הודאה בהשתתפות באסיפה אסורה, או בחברות או בפעילות בכותלה. כאשר הגיע למקום האסיפה, המשיב לא ידע כי היא מטעם הכותלה. הוא לא השתתף בישיבה נוספת וגם לא בהכנות ליריד שעליו דובר. לכן, יש לקבל את עמדת ההגנה, שהמשיב לא התכוון להשתתף באסיפה של הכותלה, ובוודאי שאין הוא חבר בארגון זה.

לטענת הסנגור, גם אם יורשע המשיב בעבירה של חברות, העונש המתאים למעשיו – שהם ברמת החומרה הנמוכה ביותר – הוא של שבועות או חודשי מאסר בודדים בלבד.