עגמי נ' אפוטה - פסקדין

החלטה

אני מתירה לבנה של התובעת לדבר בשמה במהלך הדיון.

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"א, 13/04/2011 במעמד הנוכחים.

אביב מלכה , שופטת

פסק דין

אין לנתבע אף לא טענת הגנה אחת הראויה כטענה להתייחסות.

אין מחלוקת כי הנתבע החזיק בנכס מאז שנת 91' ועד לפינוי כפוי בספטמבר 06'.

הנתבע אינו טוען כי שילם ארנונה במהלך התקופה, ולא הציג כל קבלה כדי להראות כאילו עשה זאת.

החובה לשלם ארנונה מוטלת על המחזיק בנכס וחובה היתה על הנתבע, במהלך כל תקופת מגוריו שם, לפנות לעירייה ולדאוג לתשלום הארנונה ולפרוע את חובותיו בגין החזקה בנכס. בתוך כך היתה מוטלת עליו החובה לבקש מן העירייה כל הנחה או זיכוי אשר הוא היה סבור כי הגיע לו. בתוך כך היה עליו גם לדאוג לשינוי המחזיק בנכס בעת שהוא התגורר שם.

הנתבע לא עשה לא זאת, לא זאת, ואף לא זאת - הוא התגורר בנכס כאשר הוא יודע שמשרדי העירייה הנכס רשום על שם אחר, לא פנה לעירייה כדי להסדיר את חובות הארנונה, ובתוך כך גם לא ביקש כל הנחה וזיכוי, ולעניין זה אין לו אלא להלין אצל עצמו.

הנתבע פינה את הנכס בפינוי כפוי, אשר הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, גם שם הוא נדחה.

גם לאחר שפינה את הנכס הוא לא דאג לפנות לא לעירייה ואף לא לתובעת, כדי להסדיר את חובו.

העירייה "רדפה" אחר התובעת, שהיא הבעלים של הנכס, עד אשר ביצעה העירייה עיקולים ולתובעת לא נותרה כל ברירה אלא לפרוע את חובו של הנתבע על כל הקנסות, הפיגורים וכיוצ"ב שהצטברו שם.

אינני רואה כל רשלנות של התובעת בכך שהמתינה 3 שנים מיום הפינוי של הנכס על-ידי הנתבע ועד למועד התשלום של הארנונה. כאמור, תשלום זה לא היה מוטל כלל על התובעת לשלם, ולפיכך לא היתה מוטלת עליה כל חובה לבצע את התשלום עבור העירייה. התובעת נאלצה לשלם סכום זה לאחר שהעירייה נקטה בהליכי גבייה כנגדה.

לעניין ההתיישנות – אין לנתבע כל טענת התיישנות.

התובעת תובעת כי הנתבע ישיב לה את אשר היא שילמה לעירייה בשנת 09'. משנת 09' ועד היום אין כל טענת התיישנות, ולפיכך תביעה זו היא כדין.

לו היה הנתבע פועל כפי שהיה צריך לפעול ופונה לעירייה כדי להסדיר את ענייניו, יכול שהיתה לו טענת התיישנות כלפי העירייה.

לעניין התשלום הנוסף בסך של 350 ₪ - גם לעניין זה אני דוחה את טענות הנתבע. בנה של התובעת הצטייר כאדם אמין הדובר אמת, בניגוד לנתבע. ולפיכך, אינני רואה כל מקום לדחות גם את הדרישה לתשלום הסכום הנוסף.

בנה של התובעת הציג קבלה משולמת על סך של 5,516.05 ₪ והסביר כי תשלום זה מהווה סגירת חוב עבר ביחד עם הסכום של 350 ₪, אשר גם לגביו הוא הציג קבלה משולמת.

כמו כן הציג לי בנה שלה תובעת פירוט חובות אשר הופקו על ידי העירייה לגבי התקופה הרלוונטית, ובכלל זאת דו"ח מסכם.

אני מקבלת את גירסת בנה של התובעת כי אכן סכומים אלה הם בעבור התקופה הרלוונטית.