עגיב נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 4866628 אשר הוטל על ידי קצין משטרה בתאריך 16/03/12 למשך 30 ימים. הרכב אוחסן במגרש בתאריך 18/3/12.

על פי כתב האישום בתאריך 16/03/12 בשעה 02:55 נהגה המבקשת ברכב כשהיא שיכורה, כאשר ב"בדיקת ינשוף" נמצא ריכוז של 655 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

המבקשת הנה בעלת הרכב.

ב"כ המבקשת לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. לדידו, בתיק דנא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה, היות שאמה של המבקשת וסבתה סובלות מבעיות רפואיות וזקוקות לרכב. עוד הוסיף כי המבקשת פסולה מנהלית ולכן אין חשש שתנהג אם ישוחרר הרכב והגם שהרכב רשום על שם המבקשת, הוא משמש את כל בני המשפחה. הסנגור הוסיף כי המבקשת אינה מסוכנת כיוון שעברה התעבורתי נקי.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה ולאי עמידת המבקשת בתנאי סעיף 57ב לפקודה. לטענתה, מסוכנות המבקשת נלמדת מחומרת העבירה, כמות האלכוהול שנמדדה והוותק הקצר שצברה בנהיגה משנת 2009.

כאמור, לא חלק ב"כ המבקשת על קיומן של ראיות לכאורה ומעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקשת בכתב האישום, לרבות הודאת המבקשת כי שתתה חצי בירה גולדסטאר במועדון בקיבוץ אפיקים, הגם שהיתה בצום משעה 11:00 בבוקר. עפ"י דו"חות השוטרים, בדיקת נשיפון הראתה "נכשל", מפיה של המבקשת נדף ריח אלכוהול חזק, אך המבקשת עברה בהצלחה את מבחני הביצוע. לפי הדו"חות, בחלוף למעלה מ-15 דקות בהן המבקשת לא אכלה, לא שתתה, לא עישנה ולא הקיאה, נערכה למבקשת בדיקת ינשוף, אשר הראתה ריכוז של 655 מק"ג.

עבירה של נהיגה בשכרות, הנה עבירה חמורה ביותר, אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. לא בכדי נתן המחוקק סמכות לקצין משטרה לאסור שימוש ברכב בו בוצעה העבירה, בכפוף לקיומן של ראיות לכאורה.

במקרה דנן, ריכוז האלכוהול גבוה במיוחד – 655 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

למבקשת אין הרשעות תעבורה קודמות, אך את מסוכנותה יש לאמוד גם בראי הותק הקצר שצברה בנהיגה. המבקשת נהגת צעירה שנושאת רישיון נהיגה משנת 2009 בלבד.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את איסור השימוש אם המבקשת לא ידעה או שלא נתנה הסכמתה לכך שהנהג ינהג ברכבה, או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקשת, והמבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה.

במקרה דנן, המבקשת הנה בעלת הרכב ומכאן שהמבקשת אינה עומדת בתנאי סעיף זה.

הסנגור המלומד טען כי הרכב משרת את כל בני המשפחה, אך אין הדבר גורע מאחריות המבקשת כבעלים רשום.

על פי סעיף 57 ב (ג) לתקנות התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת.

במסגרת שיקולי הצדק, על בית המשפט לשקול את נסיבותיה האישיות של המבקשת, והמידה בה פוגע בה איסור השימוש ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך.

ב"כ המבקשת ציין כי המבקשת הנה בעלת הרכב נשוא הבקשה, אותו רכב בו בוצעה העבירה.

עם זאת, לדבריו, הרכב משמש את כל בני המשפחה ואמה של המבקשת וסבתה זקוקות לרכב בשל מצבן הרפואי.

דברי הסנגור בנדון לא נתמכו בתצהירים מטעם בני המשפחה או בתצהיר מטעם המבקשת, המבקשת לא התייצבה לדיון כדי להיחקר על טענות אלה והטענות בדבר נחיצות הרכב לטיפולים רפואיים עלו לראשונה במסגרת הבקשה ולא בא זכרן בטענות המבקשת במסגרת תיק החקירה.

בפועל, במהלך שימוע לגבי החלטה בדבר איסור השימוש, טענה המבקשת: "הרכב משרת את המשפחה וללא רכב אמא ואבא לא יכולים ללכת לעבודה ולסידורים".

במהלך שימוע לגבי פסילה מנהלית, טענה המבקשת: "אני צריכה את הרישיון לעבודה".