עבירות תעבורה - שאלת הקשר הסיבתי בין התנהגות המערער לבין תוצאות התאונה

החלטה

1. המבקש עמד לדין בבית-המשפט לתעבורה בחיפה והואשם בנהיגה ברשלנות, אי ציות לתמרור
ב - 36 )"תן זכות קדימה"( ובהתנגשות שגרמה נזק וחבלה של ממש. על פי כתב האישום ביום
13.6.99 התקרב המבקש לצומת והחל פונה פנייה רצופה שמאלה. בניגוד להוראת תמרור שהיה
מוצב במקום, לא נתן המבקש זכות קדימה לאופנוע שהופיע מולו חסם את דרכו והתנגש בו.
כתוצאה מהתאונה נחבלו שני רוכבי האופנוע ואף המבקש ונוסעת שהייתה ברכבו נחבלו חבלה
של ממש. המבקש טען כי האופנוע נסע ללא אורות, מהירותו הייתה מופרזת ורוכביו לא חבשו
קסדות. בית המשפט לתעבורה בחיפה )כבוד השופט ש' יציב( דחה את טענות המבקש והרשיע
אותו בעבירות שיוחסו לו. בית המשפט ציין כי לא הובאה כל ראיה לכך שאורות האופנוע לא
דלקו או שרוכביו לא חבשו קסדות, ואילו מעדותו של רוכב האופנוע, שבית-המשפט רכש לה
אמון, עלה כי טענות אלה אינן נכונות. בית המשפט הוסיף וקבע כי רוכב האופנוע העיד
שמהירות נסיעתו הייתה בין 50 ל- 60 קמ"ש, ועדות זו לא נסתרה על ידי בוחן התנועה.
נוכח העבירות בהן הורשע גזר בית המשפט על המבקש 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות