עבוד נ' כהן ואח' - פסקדין

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

מדובר בגירסאות שונות של שני הנהגים.

עפ"י גירסתה של נהגת התובעת, הגב' יפרח סמדר, היא הגיעה ברכב של המעביד שלה- התובע, לצורך מתן מתנה למורה של בנה מר יפרח אבי, אשר גם העיד לתמיכה בגירסתה, וזאת בקירבה לבי"ס של בנה. לטענתה החנתה את הרכב כחוק. פתחה את דלת הרכב לרווחה על מנת להוציא את המתנה, כאשר הגיעה הנתבעת מס' 1 במהירות ופגעה בדלת הקדמית ובדלת האחורית.

לטענת הגב' יפרח, לא עצרה הנהגת הפוגעת חרף צעקותיה ולמעשה ברחה מן המקום. היא הצליחה לרשום את המספר של הרכב הפוגע ולאתר את הנהגת הפוגעת, כאשר היתה שיחה בינה ובין בעלה של הנתבעת בסמוך מאוד לאחר האירוע .

הנתבעת 1 לא הכחישה, כי עזבה את המקום ולא עצרה ולטענתה עשתה זאת מכיוון שהיה איתה תינוק ברכב והיא חששה מן הצעקות שצעקו. לטענתה כוונתה היתה לחזור למקום לאחר שתתעשת.

היא לא הכחישה גם שהיתה שיחת טלפון בין נהגת התובעת ובין בעלה מיד לאחר האירוע, ולטענתה היו בשיחה צעקות, דבר שרק אושש את חששה כאמור. יש לציין, כי בעלה של הנתבעת לא הגיע לעדות לתמוך בעדותה של הנתבעת, לפחות ככל שהדבר נוגע להסבר בדבר עזיבתה את המקום, הגם שאין מחלוקת שהיא פגעה ברכב התובע.

לגירסתה של הנתבעת 1, השונה מגירסת התובעת, פתחה נהגת התובעת את הדלת בפתאומיות והפתיחה הזו היא שגרמה לנתבעת מס' 1 לפגוע ברכב.

עיננו הרואות, כי השוני בגירסאות בין הצדדים נוגע לטענה של נהגת התובעת, כי הדלת היתה כבר פתוחה לרווחה והנתבעת 1 פגעה בה בחוסר זהירות ובנסיעה במהירות, לעומת גירסת הנתבעת 1 כי הדלת נפתחה בפתאומיות, דהיינו לא היתה פתוחה לרווחה שעה שהיא פגעה בה.

בסיכומי הנתבעים למדתי גם על טענת הנתבעים, כי תמונות הנזק המלמדות על הנזק בשתי הדלתות של התובעת תומכות לטענתם בגירסת הנתבעת 1, וכי בכל מקרה יש לייחס רשלנות תורמת גבוה לתובעת, שכן פתיחת הדלת הסבה מכשול בפניו של הנוהג ברכב בדמותה של הנתבעת מס' 1.

בגירסתה של הנתבעת 1 תמכו שני עדים אשר העידו בנפרד.

העד הראשון הינו בנה – יפרח אבי, והעד השני הוא תלמיד בן כיתתו של אבי שראה את התאונה במקרה שעה שיצא מבי"ס, העד יהודה ספוז'ניק.

שני העדים ציינו, כי ראו את הדלת פתוחה לרווחה וכי העריכו את מהירות נסיעת הנתבעת 1 כגבוהה מהמותרת. עוד ציינו, כי הנתבעת 1 עזבה את המקום ולא עצרה. עדותם היתה אמינה ללא סתירות ונתתי בה אמון.

גם תמונות הנזק ועדות נהגת התובע עצמה לא הביאו אותי לכלל מסקנה, כי אין לתת אמון בגירסת נהגת התובעת, כי התאונה התרחשה בנסיבות אותן תיארה, דהיינו מדובר היה בדלת שהיתה פתוחה לרווחה, שעה שהנתבעת 1 במהירות ובחוסר זהירות פגעה בדלת.

הוסף לכך את העובדה שהנתבעת 1 עזבה את המקום ללא החלפת פרטים והסבריה בעניין זה לא נתמכו ע"י עדות בעלה, כי יש לקבל את גירסתה העובדתית של התובעת העדיפה בנסיבות העניין על גירסתה של הנתבעת 1.

עם זאת והגם שיש להטיל אחריות על הנתבעים, אני סבור, כי יש כאן הצדקה להטלת רשלנות תורמת מסוימת על התובעת.

אני מקבל את הטענה שבנסיבות העניין פתיחת הדלת לרווחה, כאשר המדובר בכביש צר מהווה סיכון לרכבים אשר מגיעים, ככל שהדבר נוגע בתאונות פוטנציאליות אפשריות.

אמנם, עיקר האחריות הוא על הנתבעת 1, אשר להערכתי נסעה במהירות גבוהה מהמותרת לאור הנסיבות ואולם גם על התובעת היה לנקוט משנה זהירות, כאמור בהקשר זה. אני משית עליה רשלנות תורמת נמוכה יחסית גם לאור מורת רוחי מעזיבת הנתבעת 1 את המקום ללא השארת פרטים בשיעור של 15% בלבד.

אשר על כן, אני פוסק לתובעת את סך נזקה עפ"י חוו"ד שמאי ע"ס 7,022 ₪ בצירוף ירידת ערך בסך של 500 ₪ ובצירוף שכ"ט שמאי בסך 696 ₪, כאשר סכומים אלה צמודים ונושאי ריבית מיום מתן חווה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

מתוך הסכום של 8,224 ₪ יש לקזז 15% רשלנות תורמת, דהיינו – 1,234 ₪.