עבו נ' חסן

החלטה

המבקש הגיש ביום 3.6.12 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' רטנר) מיום 7.4.13 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שהתביעה שהגישה המשיבה התקבלה במלואה והמבקש חויב לשלם למשיבה סך של 189,900 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בצירוף אגרת בית משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

בפניי מונחת בקשה שהוגשה ע"י המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום שהושת על המבקש לשלם למשיבה, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

עסקינן בתביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקש בבית משפט קמא במסגרתה טענה כי בתקופה בה ניהלה קשר זוגי עם המבקש הלוותה לו סכומים שונים של כסף כנגד התחייבותו של המבקש להשיבם למשיבה עם דרישתה, אך המבקש סירב להחזירם. לפיכך, הוגשה התביעה בבית משפט קמא.

המבקש הגיש בקשה לקונית, שכותרתה "בקשה דחופה לעיכוב הליכים" ובה טען כי באם לא יינתן עיכוב ביצוע פסק הדין ייגרם לו נזק בלתי הפיך ואילו למשיבה לא ייגרם כל נזק.

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי היא אינה מצריכה תשובה, ועל כן אדון בה לגופה.

הפן הנורמטיבי:

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו פד נ (1) 668, בעמ' 671).

בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע, בוחן את סיכויי הערעור, וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06).

שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163, 167).

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה אני קובעת כי דין הבקשה להידחות;

לעניין סיכויי הערעור סבורני כי סיכויי הערעור אינם גבוהים כטענת המבקש בנסיבות בהן פסק דינו של בית משפט קמא הינו פסק דין מפורט ומנומק, המבוסס על קביעות עובדתיות וקביעות של מהימנות, סוגיות בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב.

בית משפט קמא קובע כי הסכומים שהועברו לידי המבקש ניתנו כהלוואה ולא כמתנה, וזאת בהתבסס על עדותה של המשיבה לה ניתן מלוא המשקל , כשזו נתמכת בזיכרון דברים שנערך בין הצדדים בו מתחייב המבקש להחזיר למשיבה סך של כ-190,000 ₪, כמו גם על רישומים ביומנו של המבקש על כספים שהוגדרו כ"חוב ד."; כל אלה משליכים על סיכויי הערעור ועומדים כנגד טענות המבקש.

אשר למאזן הנוחות, הכלל הוא כי פסק דין לתשלום כסף, כבענייננו, איננו מסווג בגדר עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. על הלכה זו חזר כב' השופט גרוניס בע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (פורסם בנבו ביום 25.8.08):

"ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעיתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור {פורסם בנבו}, החלטה מיום 30.1.02)".

בכדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות כי אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה (בענייננו הזוכָה) וחוסר יכולתו להשיב את הסכומים בהם זכה במידה ויפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא ועליה להיות מבוססת על אדנים ראייתיים (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5).

במקרה דנן, המבקש לא הביא ולו בדל ראיה בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה, כן גם לא הצביע בבקשתו על כל נימוק לביסוס הטענה בדבר העדר יכולתה של המשיבה להשיב את הכספים שישולמו לה, ככל שהערעור יתקבל.

זאת ועוד, טענות המבקש בדבר "נזק בלתי הפיך" אשר ייגרם לו ככל שבקשת עיכוב הביצוע תידחה נטענו בעלמא ללא כל ביסוס, ולפיכך גם לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות בהן מציין המבקש בסעיף 3 להודעת הערעור כי המשיבה הינה אישה אמידה, ובכך מייתר את החשש כי המשיבה לא תוכל להשיב את כספי פסק הדין, ככל שהערעור יתקבל.