עבדל נ' איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ

פסק דין

התובע, שהינו נהג אוטובוס בחברת "אגד", בוטח על ידי הנתבעת בפוליסה לביטוח תאונות אישיות קבוצתי (להלן: "הפוליסה").

ביום 17.3.06, נפגע התובע במהלך עבודתו בתאונת דרכים ונחבל בצווארו ובכתפיו (להלן: "התאונה").

לתובע אושרה חופשת מחלה בת 93 ימים בתקופה שבין יום 19.3.2006 ליום 18.6.2006 (להלן: "התקופה הראשונה").

אין חולק, כי בגין תקופה זו שילמה הנתבעת לתובע סך של 6,235 ₪. כמו כן, אין חולק כי במהלך חודש נובמבר 2006 חתם התובע על כתב קבלה לסילוק סופי של התביעה (להלן: "כתב הסילוק").

טענות התובע

לטענת התובע, חתימתו על כתב הסילוק נבעה ממצוקה כלכלית בה היה שרוי ומשכך, ציין בסמוך לחתימתו על כתב הסילוק את ראשי התיבות: "ת.ל." שמשמען: "תחת לחץ".

עוד ציין התובע, כי בעת חתימתו על כתב הסילוק לא העלה בדעתו כי בעתיד תהיה החמרה במצבו הבריאותי אשר תמנע ממנו לעבוד.

ביום 15.6.07, לאחר שלא חל שיפור במצבו הרפואי ועם החמרת הכאבים בעורף המלווים בהקרנה לשכמות וכאבים בכתף הימנית, ביצע התובע סדרת בדיקות בעקבותיהם אושרה לו חופשת מחלה נוספת בת 82 ימים אשר תחילתה ביום 14.6.07 וסופה ביום 2.9.07 (להלן: "התקופה השנייה"). התובע פנה לנתבעת בבקשה לשפותו בגין תקופה זו אולם הנתבעת סירבה וזאת נוכח חתימתו על כתב הסילוק ומכאן תביעתו.

לטענת התובע, סירובה זה של הנתבעת עומד בסתירה להוראות סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הקובע, כי על חברת הביטוח לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתוך 30 ימים.

במקרה דנן, כך לטענת התובע, סכום הכסף בגין התקופה הראשונה לא היה שנוי במחלוקת ואף על פי כן, התנתה הנתבעת את תשלומו בחתימה על כתב הסילוק תוך ניצול מצוקתה כלכלית בה היה שרוי. התובע מפנה לפסק דין שניתן בתק (ים) 3390/04 פוראקה אשרף נ' לימנוביץ אסנת (פורסם בתקדין) וטוען כי בענייננו הוא לא ויתר על "יתרת סכום הנזק" ובעת החתימה לא צפה כי תהא החמרה במצב הבריאותי.

לנוכח העובדה כי תקרת הפיצוי השבועי לו זכאי התובע, מכוח הפוליסה עומדת על סך של 500 ₪, עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 5,857 ₪ בגין התקופה השנייה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.6.07 בסך 465.1 ₪.

כמו כן, עתר התובע לחיובה של הנתבעת בתשלום סך של 2,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו. בסך הכל העמיד התובע תביעתו על סך 8,323 ₪.

לשיטתו, כתב הסילוק אף מנוגד להוראת המפקח על הביטוח מיום 1.12.05 לפיהן על המבטח להבהיר שאין בחתימה כדי לגרוע מזכותו של התובע לתבוע את יתרת תביעתו אשר לא סולקה בהסכמה.

טענות הנתבעת

מנגד, טענה הנתבעת כי דין התביעה להדחות.

טענתה העיקרית הינה, כי משחתם התובע על כתב הסילוק ומששולמו לו תגמולי הביטוח, מנוע הוא כעת מלהגיש תביעה זו. לתמיכה בטענותיה בעניין זה, הפנתה הנתבעת לשורה של פסקי דין ביניהם ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש פ"ד נא (1) 577.

עוד ציינה הנתבעת בהקשר זה, כי כתב הסילוק הוחזר חתום על ידי התובע כשבוע לאחר שנשלח על ידה וכי במידה וחפץ התובע לברר זכויותיו יכול היה לעכב את חתימתו.

לטענת הנתבעת שקלה לשפות את התובע לפנים משורת הדין אף בגין התקופה השנייה וביקשה ממנו כי ימציא חומר רפואי נוסף ואולם, לאחר קבלת חומר רפואי זה, אשר נבחן על ידי רופא מטעמה, נמצא כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי ואף מטעם זה נדחתה דרישתו.

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבעת הינה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את סכומי הפיצוי הנטענים על ידו.