עבדל ואח' נ' לחמי - פסקדין

פסק דין

1.התובעות טוענות בכתב התביעה כי הנתבעים הם שכניהם, וכי הנתבע החנה את משאיתו כל ערב מול בית התובעות, דבר שהמציק להן. התובעות הזמינו ניידת משטרה והשוטרים רשמו לו דו"ח בסך 500 ₪ ומאז הנתבע מציק לתובעות.

התובעות טוענות כי הנתבעת וילדיה זרקו אבנים על הבית שלהן ושברו להן את החלונות וגנבו להן צינור השקיה.

התובעות טוענות כי הנתבעים מפיצים עליהן שמועות בשכונה שהן משוגעות ולוקחות כדורי הרגעה, והן מבקשות פיצוי על הנזקים ועל לשון הרע בסך 20,000 ₪.

2.בבקשה למניעת הטרדה מאיימת שהגישו התובעות, שהן גם המבקשות בבקשה, הן טוענות כי המשיב מפריע להן על ידי החניית רכבו הפרטי בכביש מול הבית שלהן.

כשפנו אליו התובעות, אמר לתובעת מס' 1 כי היא זקנה ומשוגעת וכי הוא ימשיך לחנות שם ודווקא יעשה רעש כדי להפריע להן לטענתן, ועשה להן תנועות מגונות עם האצבעות.

3.בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים נטען כי מאז שהחלו הנתבעים לגור בשכנות לתובעות הן החלו להציק למשפחה, תחילה בעניין החניית המשאית, ובעניין שביל הגישה לבית, התובעות מזמינות שוטרים לנתבעים מידי יום בתלונות שווא, ברגע שהנתבעים מגיעים לביתם מתחילות התובעות לקלל בקללות גסות, יורקות ומטרידות. הן מתחילות לצעוק ולמחוא כפיים ברגע שהנתבעים מגיעים הביתה עם ילדיהם הקטינים, הוצאו נגדם בעבר מס' צווים על ידי ביהמ"ש לאחר שתקפו התובעות את ילדי הנתבעים, התובעות מסוכסכות עם כל השכנים בשכונה, הורחקו מהשכונה בחודש 4/10, והמדובר לטענתם בתובעות שרבות עם כולם, שונאות ומטרידות את כל השכונה. הנתבעים הגישו מכתב מכל השכנים על הסבל הנמשך 20 שנה.

הנתבעים טענו כי התובעות זורקות אבנים לעבר בית הנתבעים ומעליבות אותם בפומבי, עושות תנועות ידיים מגונות, מאיימות ברצח, מאחלות לילדי הנתבעים בני 6,8 ו-10 מחלות סרטן ומוות.

בגן ובביה"ס המליצו בפני הנתבעים להכניס את הילדים לטיפול פסיכולוגי, הילדים החלו להרטיב בלילות ועברו לישון במיטה של ההורים, לא משחקים בחוץ ללא השגחה בגלל הפחד מהתובעות, התובעות גורמות לנתבעים ביקורים דחופים בתחנות המשטרה ובתי המשפט, דבר שגורם להם עוגמת נפש והפסד ימי עבודה.

התובעות משתמשות בביטויים מאד קשים כלפי הילדים, תוך הפחדה נוראית, כמו למשל: "אני אערוף לכם את הראשים", "אכין לכם קברים מאחורי הבית", "אשרוף וארצח אותכם", "אחתוך לאבא שלכם את איבר המין ואאפה לכם אותו בתנור".

הנתבעים טוענים כי התובעות לא מכבדות את צווי בית המשפט ומפרים אותם מידי יום, וכי הגיעה העת לשים קץ לסבל הנתבעים.

4.היום התקיים דיון הן בבקשה להטרדה מאיימת והן בתביעה הכספית של התובעות. שמעתי את עדותה של התובעת, עדויות הנתבעים וגם את עדותו של בנם הקטין בן 6, וכן את עדותו של אחד השכנים שגר בשכנות לשני בעלי הדין.

5.לעניין התביעה הכספית בדבר הנזקים שנגרמו לבית התובעות וכן הנזקים בגין לשון הרע, דין התביעה להידחות.

התובעות לא הוכיחו כי הנתבעים זרקו אבנים לבית שלהן ושברו להן את החלונות, אלא להיפך, הן מודות כי לא היו בביתן ברגע שזה קרה, ולא ראו מי עשה את זה, אם בכלל. כן לא הוכיחו התובעות כי הנתבעים גנבו להן את צינור ההשקיה. גם לא הוכיחו כי הנתבעים הוציאו את דיבתן רעה , ולא הביאו כל עד מאלו שצוינו על ידי התובעת בעדותה להוכיח כי הוא שמע מפי הנתבעים דברים כנגד התובעות, כמו למשל שהן משוגעות או שהן נוטלות כדורי הרגעה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים.

6.בעניין הבקשה למניעת הטרדה מאיימת, לצערי התרשמתי כי התמונה היא הפוכה לגמרי לתמונה שהוצגה ע"י המבקשות בדיון הקודם.

המשיבים במהלך הדיון היום השמיעו בפניי מספר הקלטות באמצעות הטלפון הנייד, שהוקלטו במספר הזדמנויות שונות, בו נראו המשיבים מגיעים עם ילדיהם הביתה, ויורדים מהרכב, וברקע נשמעו צעקות המבקשות וקללותיהן, ומחיאות הכפיים שלהן, באופן היסטרי ולא מובן, כשכל חטאם של המשיבים היה לרדת עם ילדיהם הקטינים מהרכב בחזרה מבית הספר.

7.בעניין חניית הרכב, אין מחלוקת כי המשאית של המשיב לא חונה יותר בכביש . באשר לחניית רכבו הפרטי של המשיב, אני מקבלת את טענת המשיבים כי הרכב חונה בכביש מול הבית שלהם. המבקשות לא הוכיחו כי הרכב הפרטי של המשיב החונה בכביש הראשי מפריע להן בצורה כלשהיא. חזקה שאילו אכן הייתה הפרעה לתנועה, או חניה אסורה, המבקשות מזמן היו מגישות תלונה למשטרה, כפי שעשו בהרבה מקרים קודמים.

8.זכותו של המשיב להחנות את רכבו בכל מקום המותר לחניה, וכאמור לא הוכח בפניי כי חניית רכבו הפרטי של המשיב בקרבת ביתו יש בה כדי להפריע למבקשות בצורה כלשהיא.

9.לעניין טענות המבקשות כי המשיב מקלל את המבקשות ועושה להן תנועות מגונות, אני דוחה את הטענות. מהתרשמותי בדיון, וכן מהקלטות שהוצגו בפניי, עולה שהמשיבים הם אנשים נורמטיביים שמבקשים לנהל חיי משפחה רגילים ושקטים, בעוד שהמבקשות לא מרפות מהם, לא נותנות להם לחיות בשקט ובשלווה, ודווקא הן אלו שרודפות את המשיבים וילדיהם , מטרידות מאיימות ומקללות. גם במהלך הדיון המבקשת גב' שרה עבדאל ישבה בצד, וקיללה את המשיבים במהלך הדיון במספר הזדמנויות, איחלה לילדם הקטין במהלך הדיון שיידרס למוות, איחלה לילדי העד מר גדי בר-עוז שילדיו ימותו. בנם הקטין של המשיבים אף העיד שהוא לא אוהב את המבקשות, וכי הן מפחידות אותו ומקללות אותו.