עבדי נ' ליסאן סחר 2002 ואח'

פסק דין

בפני תביעה על סך של 400,000 (לצרכי אגרה) אשר עניינה, "הסכם זיכיון".

בין נתבעת 1, ליסאן סחר 2002 בע"מ, לבין התובע, יעקב עבדי ושותפו באותה עת, נחתם ביום 3.8.2004 "הסכם זיכיון", על פיו העניקה נתבעת 1 לתובע ולשותפו זיכיון, לפתוח חנות במרכז המסחרי ברח' תרצה 19 ברמת גן, תחת השם "chevignon" (להלן – המותג). הזיכיון היה לתקופה של 12 חודשים, המתחדשת מאליה כל עוד יעמדו התובע ושותפו בתנאי ההסכם.

לטענת התובע, הנתבעים הציגו בפניו מצג על פיו הם בעלי זכויות במותג אך לימים הסתבר, כי מצג זה הוא מצג כוזב, שכן זכויות הנתבעים במותג היו מוטלות בספק. לטענתו, אילו היה יודע, כי קיים ספק בדבר זכויות הנתבעים בסימני המסחר ובסמלים המסחריים של המותג, לא היה מתקשר בהסכם הזיכיון ולא היה משקיע את המשאבים אשר השקיע בהקמת החנות.

בעקבות החתימה על ההסכם השקיע התובע, יחד עם שותפו דאז, בהקמת החנות, בקידומה, בשיווקה ופיתוח קהל לקוחות, בעיצוב החנות, בשיפוצה ובריהוטה בהתאם להנחיות הנתבעים, סך כולל של 91,886 ₪.

לטענת התובע, בחודש מרץ 2005 נודע לו לפתע, כי הנתבעים פתחו בקניון גבעתיים הסמוך לחנות, סניף נוסף של רשת החנויות chevignon והדבר גרם לו לנזקים, שכן בחנות החדשה העניקו הנתבעים הנחות אשר לא איפשרו לו לעמוד בתחרות. עוד טוען התובע, כי בחנות אשר בקניון גבעתיים, מכרו הנתבעים את כל מגוון הדגמים שייבאו, בעוד שלחנות התובע סופקו רק חלק מהדגמים, באיכות ירודה ועם פגמים רבים. כל זאת פגע בפעילות הכלכלית של החנות אותה פתח התובע.

לטענת התובע, בדיעבד התחוור לו, כי מצגי הנתבעת במסגרת הסכם הזיכיון בדבר זכויותיה במותג נתונות בספק רב, נוכח טענותיה של חב' Naf Naf Distributi.on B.V (להלן – נאף נאף), שהיא בעלת הזכות הבלעדית לשימוש בסימני המסחר ובסמלים המסחריים נשוא ההסכם.

נאף נאף אף הגישה שתי תביעות בעניין זה (אשר הסתיימו בפשרה) נגד הנתבעים ונגד התובע במסגרתן התבקש והתקבל צו מניעה האוסר על הנתבעים ועל התובע כל פרסום מכירה או שיווק תחת השם chevignon או דומיו. בית המשפט שם הורה לנתבעים ולתובע לאסוף את כל המוצרים מהחנויות ולאחסנם במחסן נפרד.

להשלמת התמונה מציין התובע, כי הנתבעים לקחו על עצמם את ייצוגו במסגרת התביעה שהגישה נאף נאף. לטענתו, לא ידע על הצו הראשון אשר הובא לידיעתו רק ביום 13.6.2006, כאשר ניתן צו נוסף אשר חייב את הנתבעים והתובע להסיר את שלט החנות.

לטענת התובע, מכתב ההגנה שם והמסמכים שצורפו לו, עולה בבירור, כי כבר במועד החתימה על ההסכם, ידעו הנתבעים כי זכויותיהם במותג מוטלות בספק אך לא הביאו את הדבר לידיעתו.

לטענת התובע, תביעת נאף נאף היא הסיבה שבעטייה סיפקו הנתבעים לחנות, יחד עם סחורתם הרגילה, סחורה אחרת תחת מותג שונה בטענה, שמדובר באופנה צעירה של המותג תחת שם אחר.

לטענת התובע, התנהלותם של הנתבעים, הפרותיהם המתמשכות של מצגיהם והתחייבויותיהם כלפי התובע ושותפו, וההליך המשפטי שהביאה התנהגותם, גרמו לפגיעה קשה בפעילות החנות ובמכירותיה, עד כדי כך שהתובע ושותפו נקלעו לקשיים כלכליים של ממש ונצברו ייתרות חוב של התובע ושותפו לנתבעת 1 בגין סחורה שסופקה.

בחודש אוגוסט 2006, לאחר שהנתבעים החלו בהליכי הוצאה לפועל נגד התובע וצדיק בגין חוב כספי, הגיעו התובע ושותפו להסדר עם הנתבעים, על פיו ישלמו סך כולל של 315,000 ₪ ב- 20 המחאות.

במהלך חודש ספטמבר 2006, שכר התובע חנות אחרת, ולטענתו ביקש להפקיד את הסחורה שבחנותו (בשווי 107,000 ₪) אצל הנתבעים למשך תקופת שיפוץ החנות החדשה. כאשר ביקש לקבל חזרה את הסחורה לידיו, הודיעו לו הנתבעים, כי המשך אספקת הסחורה, כולל זו שהפקיד, מותנית בתשלום במזומן עבורה, על אף שעל פי ההסכם, צריכה הסחורה להימסר לו בקונסיגנציה. בנסיבות אלו טוען התובע, נוצרו לו נזקים שכן החנות נותרה ללא סחורה עד לאיתור ספקים חדשים. לטענת התובע, התנהלות הנתבעים המתוארת לעיל, מהווה מצג שווא רשלני, תרמית וניהול משא ומתן בחוסר תום לב.

לטענת הנתבעים, נתבעת 1 קיבלה במפורש זכות להשתמש, כנגד תשלום תמלוגים, בשם ובסימן המסחרי "שוויניון" בישראל וזאת מחברה צרפתית בשם טריבל שוז. חברה זו הוצגה כסוכנת מטעם הבעלים, החל משנת 1996 או 1997.

עוד טוענים הנתבעים, כי בסוף שנת 2004 או תחילת 2005 הודיעה טריבל שוז, במפתיע, כי הזיכיון יופסק בתוך שנה המתחילה ביום 15.7.2004. לטענתם, לטריבל שוז לא הייתה הזכות לבטל את הזיכיון וגם לא ניתנה על ידה סיבה להפסקת הזיכיון, לאחר שהושקעו על ידי הנתבעים מיליוני שקלים בפיתוח המותג בישראל.

במהלך הבירור המשפטי בין הנתבעים לבין נאף נאף, הסתבר, כי בנאף נאף התחלפו הבעלים וכי הבעלים החדשים התנערו מהעובדה, שטריבל שוז היא סוכנת שלהם והעבירו באופן חד צדדי את הזיכיון לחברה ישראלית בשם אלשרד בע"מ, תוך התעלמות מקיום נתבעת 1 דכאן. בהסכם פשרה, שהתגבש בין הנתבעת לבין חברת נאף נאף נאמר, כי נתבעת 1 פעלה בתום לב בעת שעשתה שימוש בשם המותג וכי נפלה קורבן להונאה מצד טריבל שוז וחברה נוספת.

לטענת הנתבעים, נהגו בתובע בתום לב ובמהלך ההליכים המשפטיים הנתבעת התחייבה לשאת בכל הוצאות התובע הנוגעות לתביעה ואף נמסרה לו התחייבות וערבות אישית של נתבעים 2 ו-3.

לטענת הנתבעים, התובע לא הצביע על נזק ממשי שנגרם לו כתוצאה מצווי המניעה אשר ניתנו. התובע הפעיל את החנות בטרם ניתנו הצווים וגם לאחר מכן, בדיוק באותו אופן וזאת, עד שבחר מסיבותיו שלו לעבור לחנות אחרת, או אז עמדו על כך שישלם תמורת סחורה שקיבל במזומן בלבד.

לטענת הנתבעים, עוד בטרם נחתם ההסכם, ידעו התובע וצדיק על הכוונה לפתוח חנות בקניון גבעתיים.