עבדול רח מן אבו שריקי נ' משרד התחבורה - א גף הרישוי ואח' - פסקדין

החלטה

המשיב 5 הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 1.5.07 על ידי כב' השופט טהר לב.

יצויין כי ביום 9.8.11 הוריתי על מחיקת הבקשה לביטול פסק דין מחוסר מעש, אולם בעקבות בקשת המשיב 5 מיום 5.10.11, מוחלט בזאת על ביטול המחיקה מחוסר מעש.

על כן תידון הבקשה לביטול פסק דין גופה.

טוען המשיב 5 כי לא ידע על ההליכים בתיק זה וכן כי יש לו טענות הגנה כנגד פסק הדין.

מנגד טוען ב"כ המבקש (המשיב בבקשה זו) כי הבקשה הוגשה באיחור שכן המשיב 5 ידע על פסק הדין לפני זמן רב והדבר עולה גם מכתבי בי-דין שהוגשו על ידו במסגרת הליכים אחרים וצורפו לבקשתו.

פסק הדין שביטולו מבוקש ניתן בהעדר המשיב 5 ביום 1.5.07.

הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 14.10.10

המשיב 5 אינו מפרט מתי נודע לו על קיומו של פסק הדין, אולם על פי נספחי הבקשה לביטול פסק דין עולה בבירור כי המשיב ידע על פסק הדין בתיק זה לכל המאוחר ביום 3.2.10, כאשר הגיש המשיב 5 כתב הגנה במסגרת ת.א. 7798/07 (בבית משפט השלום בנתניה) ובכתב הגנתו התייחס במפורש לפסק הדין נשוא הבקשה.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כדלקמן:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה..."

בפסיקה נקבע שידיעה ברורה על מתן פסק דין בהעדר הגנה מספיקה לשם תחילת מרוץ שלושים הימים להגשת בקשה לביטולו (רע"א 1035/07 סנדוקה נ' בר חן, פורסם במאגר מידע ממוחשב).

אין חולק כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור.

דא עקא, בבקשת המשיב 5 לא נטענה כל טענה המתייחסת למועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין.

כאמור, המשיב 5 ידע על פסק הדין לכל המאוחר ביום 3.2.10 (מועד הגשת כתב ההגנה בת.א. 7798/07) ולמרות זאת הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק כעבור למעלה מ – 8 חודשים.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו".

המועד שנקבע להגשת בקשה לביטול פסק דין הינו מועד שנקבע בחיקוק ועל כן נדרשים טעמים מיוחדים שירשמו.

בבקשה לא הובאו טעמים כלשהם וממילא לא הובאו טעמים מיוחדים כנדרש.

למעשה אין כל הסבר לשיהוי במועד הגשת הבקשה.