עבדה נ' דנינו ואח'

החלטה

בפני בקשה לחייב את המשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, במקרה שבו תדחה התביעה שהגיש כנגדם המשיב וזאת לצורך כיסוי הוצאותיהם של המבקשים בניהול ההליך.

לטענת המבקשים, סיכוי התביעה קלושים ביותר זאת ועוד התביעה כנגדם, לגישתם, נעדרת כל בסיס משפטי או עובדתי וכל מטרתו של המשיב הוא להתעשר שלא כדין על חשבונם של המבקשים. לטענת המבקשים, מצבו הכלכלי של המשיב קשה. המבקשים מבקשים ללמוד על קשייו הכלכליים של המשיב מכך שלדברי המשיב עצמו משיקולי אגרה, בחר הוא להעמיד את תביעתו על סכום מסוים ולא לכלול בתביעה את כלל נזקיו הנטענים. בנוסף לכך, סבורים המבקשים שמאחר והמשיב הורשע לאחרונה בפסק דין פלילי, ניתן להניח כי הוא יישלח למאסר, דבר שבהכרח יגרום למשיב לאיבוד פרנסתו ויקשה עוד יותר את מצבו הכלכלי. מהטעמים העיקרים הללו, סבורים המבקשים כי יש להסיק כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו כזה, אשר לא יאפשר פירעון ההוצאות שיפסקו לטובת המבקשים, במקרה של דחיית התביעה.

המשיב טוען, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו כל מטרתה של הבקשה הינה ללחוץ עליו לוותר על תביעתו כנגד המבקשים. לטענתו מצבו הכלכלי תקין, הוא עובד כעצמאי, מתפרנס כראוי, בבעלותו רכוש לרבות רכב ודירת מגורים ומכל מקום, ככל ויפסיד בתביעתו יוכל לשלם את ההוצאות שיפסקו כנגדו.

תקנה 519 לתקסד"א קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

לא אחת עסקה הפסיקה בסוגיית חיוב תובע בערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע, היקף שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לדון בבקשה מעין זו והשיקולים המנחים.

מצד אחד, עומדת זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה זה מכבר כזכות יסוד חוקתית.

הפסיקה קבעה כי אין להכביד יתר על המידה עם מגישי תובענה ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. בנוסף לכך נקבע כי הכלל בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד. ראה בענין זה

א' גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית בעמ' 750 והפסיקה המפורטת שם.

מנגד, קיים האינטרס למנוע תביעות סרק, ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של נתבע, ודאי כאשר נראה כי סיכויי תובענה קלושים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבורני כי דין הבקשה במקרה דנן, להדחות.

ככל שהדברים נוגעים לסיכויי התביעה הרי שבשלב זה סבורני כי לא ניתן לקבוע כבר עתה בצורה נחרצת כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים קלושים בלבד. לטענת המשיב, תביעתו מבוססת ונשענת על ראיות שונות, מסמכים ועדויות במשטרה אשר יוכיחו את טענותיו כי טיפולם של המבקשים בעניינו היה רשלני, דבר שגרם לו לנזקים הראויים לפיצוי.

אשר למצבו הכלכלי של המשיב – המשיב פירט בתצהיר שהוגש בתמיכה לתגובתו את מצבו הכלכלי ואת הנכסים אשר בבעלותו. העובדה שיתכן וייגזר על המשיב מאסר בעקבות הרשעתו בתיק פלילי, אין בה בכדי להביא בהכרח למסקנה כי מצבו הכלכלי של המשיב יהיה קשה באופן כזה אשר לא יוכל לעמוד בפירעון תשלום הוצאות ככל ויפסקו כנגדו.

ההלכה כאמור קובעת שאין מקום לחייב בהפקדת ערובה באופן שיחסום את דרכו של בעל דין לבית המשפט, בהיות זכות הגישה לערכאות זכות חוקתית.

בשים לב לפסיקה הנוהגת בנושא זה ולאחר שחזרתי ועיינתי בבקשת המבקשים, בתגובת המשיב ובתצהירו, סבורני כי אין עסקינן במקרה חריג המחייב התניית התביעה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

המנ"ת יקבע את התיק לקדם משפט בפני שופט.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"א, 28 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: