עבדאלקאדר אחמד בני עודה נ' אהוד נאור

פסק דין

הנתבע, מר אהוד נאור, הינו בעל משק חקלאי לגידול פרחים ועשבי תיבול במושב רועי בבקעת הירדן.

התובע, מר אחמד בני עודה עבדלקאדר הינו תושב הכפר טובאס שבשטחים.

התובע עבד אצל הנתבע כפועל במשק הפרחים החל מחודש 10/1998. סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע היה ביום 28.10.08.

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו להפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה.

עובדות שאינן במחלוקת

הצדדים אינם חלוקים על העובדות הבאות:

מועדי תחילת וסיום עבודת התובע הם כאמור בסעיף 3 לעיל.

התובע הוסע מביתו בטובאס לעבודה במשקו של הנתבע וכן בחזרה מהעבודה לביתו, ברכבו של אדם בשם נאג'ח. נאג'ח, שכונה על ידי הצדדים "ראיס", היה אחד מעובדיו של הנתבע. נאג'ח הסיע את התובע וכן פועלים אחרים מטובאס לעבוד במשק של הנתבע. נאג'ח היה מעין "מנהל עבודה" של הפועלים ואיש קשר בינם לבין הנתבע. הוא קיבל מהנתבע את שכר העובדים, בהם התובע, על פי התחשבנות שערך מול הנתבע לפי "ימי עבודה" של הפועלים, והעביר לעובדים, בהם התובע, את שכרם.

בגין עבודת התובע העביר הנתבע לנאג'ח 73 ₪ ליום (תצהיר הנתבע, עדות התובע בדיון מיום 9.1.11, עמ' 11, שורות 10-11).

המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן:

התובע טוען כי עבודתו היתה רצופה בכל שנות עבודתו. הנתבע טוען כי עבודת התובע לא היתה רצופה וכי חלו בה הפסקות מסיבות ביטחוניות וסיבות אחרות שהיו תלויות בתובע. בהתאם לכך עלינו להכריע בשאלה מה היתה תקופת עבודתו של התובע, דהיינו: האם היא היתה רצופה או שמא חלו בה הפסקות?

התובע טוען כי שעות עבודתו היו מ-6:00 עד 13:00 חמישה ימים בשבוע ויום אחד בשבוע מ-6:00 עד 16:30. הנתבע טוען כי התובע היה נוכח במשק משך חמש וחצי שעות ביום לכל היותר, מתוכן עבד בפועל לכל היותר ארבע שעות, כשיתרת הזמן הוקדשה לתפילות ולסעודות ממושכות. זאת, למעט מקרים יוצאים מן הכלל בהם התובע עבד עד לשעה 16:00. בהתאם לכך, עלינו להכריע בשאלת שעות עבודתו של התובע.

התובע טוען כי בפועל שולם לו שכר יומי בסך 53 ₪, שכן נאג'ח ניכה מסך 73 ₪ שהעביר הנתבע בגינו לנאג'ח, סך 20 ₪ כתמורה להסעות שהסיע נאג'ח את התובע. הנתבע טוען כי התובע קיבל שכר יומי בסך 73 ₪ וכי הוא שילם לנאג'ח עבור שירותי ההסעה של הפועלים בנפרד. בהתאם לכך, עלינו להכריע בשאלת גובה השכר היומי ששולם לתובע.

התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע פיטר אותו על רקע מחלוקת בין התובע לבין נאג'ח, לאחר שהתובע הלין בפני הנתבע על כך שנאג'ח מתכוון להעלות את דמי הנסיעה. לטענת התובע, הנתבע פיטר את התובע כדי לא להתערב בסכסוך בין התובע לבין נאג'ח. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא פיטר את התובע. לפיכך עלינו להכריע בשאלה אם התובע פוטר.

הצדדים אינם חולקים על כך שהדין החל על היחסים ביניהם הוא הדין הירדני, כפי שהוא תוקן על ידי צוים שניתנו על ידי המפקד הצבאי באזור.

תקופת העבודה

התובע העיד כי עבד במשק של הנתבע ברציפות, ללא הפסקות, מחודש 10/98 עד לחודש 10/08. הנתבע טען כי עבודת התובע לא היתה רצופה וחלו בה הפסקות לרגל סגרים ועוצרים. הנתבע צירף לתצהירו המשלים פרסום של ארגון "בצלם" בו נאמר שעל פי נתוני דובר צה"ל מספר ימי הסגר שהיו בחודשי השנים שמשנת 2000 עד 2008, לפי הפירוט שבהודעה, הגיע ל-714 ימים.

לטענת התובע, אישורי העבודה שהיו בידו איפשרו לו לעבוד גם בימי סגר. הנתבע טוען כי נתוני דובר צה"ל שצורפה לתצהירו שוללת טענה זו של התובע, אך עיון בתוכן העמדה המיוחסת לדובר צה"ל אינו מבסס את עמדת הנתבע, שכן לפי ההודעה, משמעותו של סגר "מוחלט" היא, בין היתר, ביטול היתרי כניסה לישראל ואיסור תנועה של פלסטינים בין הגדה המערבית לבין רצועת עזה. אין בכך כדי ללמד כי נאסרה תנועת פלסטינים בתוך תחומי הגדה המערבית שאין עמה כניסה לישראל.

עם זאת, אין פירוש הדבר שאנו מאמצים את עדותו של התובע לפיה הוא עבד באופן רצוף ויומיומי במשקו של הנתבע, ללא קשר למצב הבטחוני. ידיעת דיינים היא שהחל משלהי שנת 2000 חלה, משך מספר שנים, התדרדרות קשה במצב הבטחוני בכל הארץ, לרבות בשטחים, ונתון זה נתמך ברשימת ימי הסגר המוחלט שצורפה לתצהיר התובע. כך, בשנת 2001 היו חמישה או שישה חודשים מלאים של סגר מוחלט, בשנת 2002, 2003 ו-2004 היו לפחות חודשיים מלאים של סגר מוחלט.