עבדאל רחמן נ' מימון ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכביהם של התובע ושל הנתבעת 2 (להלן –הנתבעת). נתבעת 1 היא החברה המבטחת של הנתבעת. 

בתאריך 20.3.12 ניתן פסק דין לטובת התובע, בהעדר התייצבות של הנתבעות. הנתבעות מבקשות לבטל את פסק הדין וטוענות כי בשל טעות אנוש בשיבוץ התיקים, לא התייצבו לדיון. התובע מתנגד וטוען כי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק את ביטול פסק הדין וכי סיכויי ההגנה של הנתבעות קלושים לאור העובדה שלא הציגו חוות דעת נגדית לעניין גובה הנזק.

לנוכח סיכויי ההגנה בתיק זה, העולים מן התמונות שצולמו על ידי הנתבעת, ולנוכח התרשמותי כי לא היה בהתנהגות הנתבעות משום זלזול בהליכי משפט, אני נעתרת לבקשה לביטול פסק הדין. יחד עם זאת לאור הנזק שנגרם לתובע מהתייצבותו לשווא יחד עם עדיו (שהם גם בניו), אני פוסקת כי הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 500 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט שיפורטו להלן.

התאונה ארעה ביום 28.1.11 באיזור הקסטל.

התובע טען בכתב התביעה כי בעת שעצר להולך רגל, הנתבעת עלתה על אי תנועה, ופגעה ברכבו בחלקו האחורי שמאלי. 

התובע עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו סך של 4,516 ₪ הכולל סך של 3,016 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, שכר טרחת שמאי בסך 500 ₪ וכן 1,000 ₪ בגין הוצאות ועגמת נפש.  

הנתבעות מכחישות את טענות התובע וטוענות בכתב ההגנה כי "הפגיעה בין הרכבים היתה קלה ביותר ולמעשה הנתבעת תטען כי לא הרגישה כלל מכה " (פסקה 2 לכתב ההגנה ). הנתבעת טוענת כי צלמה את הרכבים מיד אחרי התאונה ונראה מן התמונות כי "אין כל מגע בין הרכבים". עוד טוענות הנתבעות כי דין התביעה להידחות גם מן הטעם שרכב התובע נבדק על ידי שמאי רק 6 חודשים לאחר התאונה.

בדיון חזר כל צד על טענותיו.

התובע סיפר בעדותו כי רכב הנתבעת פגע ברכבו. עוד ציין התובע, כי הנתבעת הודתה בעצמה בסעיף 2 לכתב ההגנה כי היתה פגיעה קלה בין הרכבים. התובע הציג תמונות לבית המשפט בהן נראים שני הרכבים לאחר התאונה, ואולם לא צורפה מטעם התובע כל תמונה המתעדת את המפגש בין הרכבים מיד לאחר קרות התאונה. התובע ציין כי מסר את הרכב לבדיקת שמאי רק 6 חודשים לאחר התאונה כי ניסה להגיע להסדר עם אבי התובעת. כמו כן ציין כי חברת הביטוח הורתה לו לבדוק את הרכב רק 6 חודשים לאחר התאונה.

מטעם התובע העיד בנו, מר עומאר עאבד אל רחמן. הבן העיד כי הנתבעת פגעה עם רכבה ברכב אביו בצד האחורי השמאלי.

הנתבעות מכחישות את גרסת התובע בכל הנוגע למפגש בין הרכבים. הנתבעת העידה כי בשום שלב רכבה לא פגע ברכב התובע. הנתבעת הודתה כי אכן עלתה על אי תנועה ואכן בלמה בפתאומיות את רכבה לאור עצירת התובע, ואולם לטענתה הצליחה לבלום מבעוד מועד ורכבה לא פגע ברכב התובע.

לאישוש גרסתה, הציגה הנתבעת לבית המשפט תמונות שצלמו על ידה מיד לאחר קרות הארוע בהן נראה כי אין מגע בין הרכבים. הנתבעת ציינה כי יש לקרוא את פסקה 2 לכתב ההגנה יחד עם יתר הסעיפים לפיהם גרסתה לאורך כל הדרך היתה כי לא היה מגע בין הרכבים (פסקה 3 לכתב ההגנה ).

התובע טען כי על אף שלא נראה בתמונות מגע בין הרכבים, היה מגע בין הרכבים בעת התאונה ואולם כתוצאה מכך שרכב הנתבעת התדרדר לאחור מיד לאחר התאונה, לא ניתן לראות בתמונות את המגע.

לאחר שקראתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות, ועיינתי בתמונות הגעתי למסקנה כי לא ניתן להעדיף את גרסת התובע ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי ולכן דין התביעה להידחות.

עיון בתמונות הנזק של רכב התובע מעלה כי ישנו שפשוף קל בצד שמאל בפגוש וכן מעיכה בכנף בחלק שמעל הפגוש. בחינת גובה הרכבים כפי שעולה מן התמונות שהוגשו על ידי הנתבעת מעלה תהיות לגבי האפשרות לקרות המעיכה בכנף מבלי שתהא מעיכה גם בפגוש. לשאלת בית המשפט, כיצד ניתן ליישב בין שתי התמונות, השיב התובע כי הפגוש הוא מפלסטיק ובשל גמישותו חזר בחזרה לאחר המעיכה.

איני בטוחה כלל ועיקר כי גמישות הפגוש יכולה היתה למנוע לגמרי את תוצאות המעיכה. תהיות אלו, יחד עם התהיות בקשר למועד בדיקת הרכב על ידי שמאי ובהתחשב בחובת ההוכחה המוטלת על התובע, מביאה אותי למסקנה כי דין התביעה להידחות. יציין כי לא מצאתי בנוסחה של גרסת הנתבעת בסעיף 2 לכתב ההגנה כדי לשנות ממסקנתי זו היות וגרסת הנתבעת לפיה לא היה מפגש בין הרכבים עולה מפורשות בסעיף 3 לכתב ההגנה.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, את הוצאות המשפט שפסקתי בפסקה 3 לעיל, בסך של 500 ₪, בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.