עבד רבו נ' מדינת ישראל - פסקדין

גזר דין

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה (ת"ת 9379-07-10), המייחס לו עבירות של: אי מתן זכות קדימה בניגוד לתקנה 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה (נ"ח), תשכ"א-1961 (להלן:"פקודת התעבורה"), נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה, גרימת נזק, בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 04.02.09 בשעה 11:00 לערך, נהג המערער ברכב פרטי תוצרת יונדאי, מספר רישוי 86-297-36 במודיעין. בכיוון נסיעת המערער בכניסה לצומת מוצב תמרור ב/37 עצור ותן זכות קדימה. המערער לא ציית להוראות התמרור בכך שלא עצר את רכבו ונכנס לצומת מבלי להבחין מבעוד מועד ברכב פרטי מסוג פולקסווגן מספר רישוי 11-706-62, שהתקרב אל הצומת מימינו ומבלי לתת לו זכות קדימה ובכך חסם דרכו וגרם להתנגשות בין כלי הרכב. כתוצאה ניזוקו כלי הרכב ונחבלה בגופה נהגת מעורבת.

המערער לא התייצב לדיון אליו הוזמן ביום 17.11.10 וביהמ"ש (כב' השופטת טאובר) דן אותו בהעדרו. בהכרעת הדין צוין: " הנאשם הוזמן לדיון כדין, התובע הגיש אישור על המצאת הזמנה לנאשם הנאשם לא התייצב ולא השיב לכתב האישום. אני רואה בכך הודיה בעובדות הנטענות בכתב האישום".

ביהמ"ש הטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים.

פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים קנס בסך 1,500 ₪.

2.המערער הגיש לבימ"ש קמא בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו וביהמ"ש לא נעתר לבקשה לאור העובדה שהנאשם זומן לדיון כדין ואין בבקשה כל הסבר מדוע לא התייצב לדיון.

3.על החלטה זו ולחלופין על חומרת העונש שהושת על המערער הוגש הערעור שבפני.

4.בהתייחס להחלטה הנוגעת לבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו, טען המערער כי הוא לא קיבל את ההזמנה לדין או את כתב האישום ועל כן לא התייצב לדיון. לטענתו שגה בימ"ש קמא בהחלטתו היות והסתמך על עמדת התביעה מבלי להתייחס לטענות המערער ומבלי להפעיל את שיקול דעתו על יסוד האמור בבקשה ובתגובה .

5. לטענת המערער, התביעה הטעתה את בימ"ש קמא, מאחר ובתגובתה ציינה כי המערער הוזמן כדין מבלי לפרט כיצד הוזמן כדין, וביהמ"ש קמא הסתפק בכך מבלי לרדת לשורשו של עניין.

6.לטענת המערער, בידי התביעה מצויה כתובתו הנכונה הכוללת את מספר תיבת הדואר שלו. בדיקת אישור המסירה המצוי בתיק בימ"ש קמא, מראה כי ההזמנה לדין לא נשלחה לכתובת הנכונה ולא בצורה הנכונה, קרי לא צוין בה מספר תיבת הדואר של המערער ו/או כתובתו, לפיכך דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש".

7.נוכח האמור, לטענת המערער, החלטת בימ"ש קמא גורמת לעיוות דין ולנזקים שאינם ברי תיקון, ובאמצעות החלטה דיונית נחסם בפני המערער חקר האמת ונחרץ דינו. בכך שגה בימ"ש קמא היות ומדובר בזכות חוקתית שלו לביטול פס"ד מחובת הצדק. לטענת המערער ההלכות הפסוקות והעקרונות שנקבעו בהם בעניין אי התייצבות וביטול פס"ד שניתן בהעדר נוטים לזכותו.

8. בהתייחס לגזר הדין, טוען המערער כי העונש שהוטל סוטה מרמת הענישה המקובלת בעבירות שיוחסו למערער. היות והענישה הינה אינדוידואלית, שגה ביהמ"ש קמא משלא נתן משקל מספיק בהחלטתו לטענה שהמערער לא היה אשם ונהג בזהירות רבה. כן שגה עת הטיל על המערער את העונשים מבלי לזמנו כדין לדיון בעניינו.

9.כמו כן, שגה בימ"ש קמא עת לא נתן משקל מספיק לעובדה שהמערער נעדר עבר פלילי או תעבורתי מכביד וכי מדובר בתיקו הראשון מסוג זה, ומשלא התייחס לעובדה כי מעורבתו של המערער בעבירות בהן הורשע מהוות חריג לאורחות חייו כאדם שומר חוק, וכי הפסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה תגרום למערער לנזק בלתי הפיך בפרט כאשר מדובר במי שמשמש כמנהל בית ספר.

10.המשיבה מפנה לאישור המסירה המצוי בתיק ובו שם ומספר תעודת הזהות של המערער. באישור המסירה צוין "לא נדרש". במידה ודבר הדואר לא היה מגיע ליעדו היה מציין עובד רשות הדואר לא ידוע או לא נמסר. המשמעות בציון "לא נדרש" הינה שדבר הדואר הגיע ליעדו, ניתנה לנמען הודעה על דבר דואר רשום, אך הוא לא נלקח, על כן אין כל עילה להתערב בהחלטה או בפס"ד.

11.במעמד הדיון ולשאלתי השיב המערער כי במקום מגוריו אין עוד אדם בעל שם זהה לשלו. כן צוין בדיון כי המערער הוא מנהל בית ספר ויש להניח כי הוא דמות ידועה במקום מגוריו.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי טענות הצדדים דעתי היא כי יש לדחות את הערעור על שני חלקיו.

13.מתוך אישור המסירה עולה כי כתב האישום וההזמנה לדין הגיעו לבית הדואר במקום מגוריו של המערער ונמסרה לו על כך הודעה, אך המערער, מטעמיו בחר שלא לקבל את דבר הדואר.