עבד רבה נ' רזוק ואח' - פסקדין

החלטה

בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן.

1.המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה כספית שעילתה הפרת הסכם שכירות אשר נכרת בין הצדדים, לפיו השכיר המשיב למבקשת 1 נכס שבבעלותו הנמצא באזור בית ג'אלה (להלן: "הנכס"). המבקש 2 הינו ערב להסכם השכירות. בכתב התביעה נטען כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות משלא עמדו בתשלומי דמי השכירות ובתשלומי המסים החלים עליהם על-פי ההסכם.

2.המבקשים עותרים למחיקת התביעה על הסף ולחילופין מבקשים כי תינתן להם רשות להתגונן. לטענתם, הואיל והנכס נשוא התובענה נמצא באזור "א" של השטחים, הרי שבית המשפט חסר סמכות לדון בתביעה זו. כן טוענים המבקשים, כי המשיב פתח בהליכים בשטחים בקשר לנכס והוא מבקש לנהל שני הליכים מקבילים באותו עניין.

3.לגופה של התביעה, טוענים המבקשים, כי על הנכס אותו הם שוכרים חל החוק הפלסטיני, על-פיו לא ניתן להעלות את דמי השכירות אלא בהתאם להוראות החוק. לטענת המבקשים, המשיב ניסה להעלות את דמי השכירות בניגוד לחוק הפלסטיני ומשלא הסכימו המבקשים לכך, סירב לקבל את דמי השכירות מידיהם. המבקשים טוענים כי הם עדיין מוכנים לשלם למשיב את דמי השכירות על-פי החוק הפלסטיני.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לעניין טענת חוסר הסמכות טוען המשיב, כי המבקשים הם בעלי תעודות זהות ישראליות, תושבי ירושלים ומעולם לא ניתקו קשר עם העיר ירושלים שהיא מרכז חייהם. המבקשים מנהלים פעילויות בירושלים ויש להם נכסים בתחום המדינה. כך, המבקשת 1 היא מורה בבית ספר בירושלים והמבקש 2 מקיים את פעולותיו בירושלים. לטענת המשיב, המדובר בתביעה כספית ולא תביעת פינוי ועל כן לבית המשפט סמכות לדון בה לאור מקום מגוריהם וכתובתם של המבקשים. התביעה אותה הגיש המבקש לבית המשפט הפלסטיני היא תביעת פינוי, אותה נאלץ המשיב להגיש לרשות הפלסטינית בהעדר אפשרות של מערכת האכיפה הישראלית לבצע פעולות פינוי באשור השטחים.

5.אשר לטענות ההגנה שהעלו המבקשים, טוען המשיב, כי מעולם לא ניסה להעלות את דמי השכירות אשר נקבעו בהסכם בין הצדדים וכי המבקשים אף לא שילמו את המסים החלים עליהם על-פי הסכם השכירות.

6.השאלה הטעונה הכרעה בפני היא האם בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, כפי שטוענים המבקשים.

בית המשפט העליון עמד על השלבים השונים של בדיקת טענת פורום לא נאות על פי ההלכה הפסוקה.

"ההנחה היא שלבית המשפט הישראלי קיימת סמכות לדון בסכסוך. נתבע הטוען כי הפורום בישראל איננו פורום נאות נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב"תחרות" שבין בית המשפט בישראל לבית המשפט הזר ידו של בית המשפט הזר על העליונה והוא הפורום הנאות, בעוד בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות. קביעה כי בית המשפט בישראל הנו פורום בלתי נאות אינה נעשית אך במאזן נוחות רגיל. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי. המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם. אם הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, בית המשפט לא יעכב את הדיון. לעומת זאת אם בית המשפט משתכנע שקיים פורום אחר אשר לכאורה מתאים יותר לקיים את הדיון בפניו יש לעבור לשלב השני בקביעת הפורום. בית המשפט יטה להעניק את הסעד של עיכוב הדיון לצורך הפניה לפורום המתאים, אך לתובע עדיין יש הזדמנות למנוע את העיכוב. במצב דברים זה הנטל עובר לתובע להוכיח כי קיימות נסיבות מיוחדות אשר בגינן יש לקיים את הדיון בפני הפורום הנוכחי, וזאת מטעמי צדק (ע"א 3299/06 יובינר נ' נטע לי סקאלר (פורסם בנבו))."

7.בענייננו, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי בית המשפט בישראל הינו פורום לא נאות וכי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר, הוא בית המשפט ברשות הפסלטינית. כל שטענו המבקשים הוא כי הנכס נשוא התובענה נמצא בתחומי שטחה של הרשות הפלסטינית. ואולם, אין די בטענה זו כדי להצביע על כי מירב הזיקות נוטה לעבר הפורום הזר. ראשית, אין המדובר בתביעה לפינוי כי אם בתביעה חוזית כספית. שנית, המבקשים הם אזרחי ישראל, נושאי תעודת זהות ישראלית ומקום מושבם בישראל. כך גם מנהלים המבקשים את עסקיהם בישראל. במצב דברים זה, אין מקום לומר כי לפורום הזר מירב הזיקות הרלבנטיות ועל כן אין מקום למחוק את התביעה על הסף.

8.אשר לבקשת הרשות להתגונן שהעלו המבקשים, הרי שהמבקשים לא פירטו את טענות הגנתם בתצהיר כנדרש על-פי הדין. התצהיר התומך בבקשה מתייחס אך לטענותיהם בדבר סמכותו של בית המשפט בישראל.

ניתנת למבקשים אורכה בת 10 ימים להגיש תצהיר בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, בה יפרטו את טענותיהם. ככל שלא יעשו כן, תידחה בקשת הרשות להתגונן.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ב, 11 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: