עבד ואח' נ' סלים - פסקדין

פסק דין

תביעה לתשלום יתרת חוב שנטען כי הנתבע נותר חייב.

ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעה עדות קצרה של אשת המנוח ושל הנתבע וב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

1.התובעות הן יורשות של המנוח ראיק ג'ובראן, אשר ניהל במועד הרלוונטי עסק לממכר ציוד לחקלאות. המנוח נפטר ביום 6.5.04, ובסמוך לאחר מכן נסגר העסק.

2.בכתב התביעה נטען כי בשנת 2004 התקשר הנתבע עם המנוח ורכש ממנו ציוד בשווי כולל של 10,590 ₪. על חשבון החוב שולם סך של 5,000 ₪, ומכאן שנותר לתשלום סך של 5,590 ₪ - הוא הסכום הנתבע בתביעה דנן. החוב הינו משנת 2004 ומכאן שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית נתבע סכום של כ - 9,000 ₪.

3.לכתב התביעה צורפה כרטסת הנהלת חשבונות של המנוח, ממנה ניתן ללמוד, לטענת התובעות, מהו גובה החוב שנותר הנתבע חייב למנוח. בישיבה שהתקיימה היום אף הוצגו תעודות משלוח וחשבוניות לגבי כל תשלום המופיע בכרטסת.

4.הנתבע טען בכתב ההגנה כי כתב התביעה אינו מפרט את מועדי אספקת הסחורה, כי מוכחשת אמיתות תוכנה של כרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה, ומכאן שלא הורם נטל ההוכחה המוטל על התובעות להוכיח את תביעתן כלפי הנתבע.

5.ב"כ התובעות טוען כי מתעודות המשלוח, החשבוניות וכרטסת החשבונות, עולה כי נותר חוב לנתבע, כאשר הסכום ששילם הנתבע בסך 5,000 ₪ שולם רק על חשבון החוב ולא בגין סגירת החוב המלא.

באשר לשיהוי הניכר בהגשת התביעה נטען כי לאחר פטירת המנוח נאלצה אשתו לטפל בכל החובות לספקים, ורק לאחר מכן התפנתה לשחזר את כל החומר ולהגיש תביעות נגד לקוחות שלא שילמו את מלוא חובם.

6.ב"כ הנתבע טוען כי אין לסמוך על הכרטסת שהוצגה משלא הובא להעיד מי שערך אותה ואף לא הובאה לעדות הפקידה שעבדה עם המנוח ו/או עובד נוסף שהובהר כי היה אחראי על מסירת הסחורה ללקוחות ואף קיבל את התשלום מידי הנתבע.

עוד נטען כי שתי חשבוניות מתוך כלל החשבוניות שהוצגו, וכן תעודות המשלוח המיוחסות לאותן חשבוניות, אינן חתומות על ידי הנתבע אלא הוצאו על שם אביו של הנתבע אשר החזיק כרטסת נפרדת אצל המנוח.

בנוסף נטען כי גרסת הנתבע לפיה שילם סך של 5,000 ₪ עוד בטרם קיבל את הסחורה, מתיישבת עם מועד מסירת ההמחאות ועם המועדים שנרשמו בתעודות המשלוח, ומכאן שיש לאמץ את גרסת הנתבע גם ככל שהיא נוגעת לעובדה כי הסכום ששילם ניתן לכיסוי מלוא הסחורה שהוזמנה ולא רק על חשבון החוב.

7.לאחר ששמעתי את אשת המנוח ואת הנתבע, ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפני, ובכלל זה, כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות, תעודות משלוח וקבלות, הנני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך של 2,800 ₪ בצירוף 15% שכ"ט עו"ד.

8.בקביעת סכום זה נתתי דעתי בין היתר לדברים הבאים:

א.כרטסת הנהלת החשבונות הינה על שם הנתבע – ורד סלים רשדי וכלולות בה כל החשבוניות שהוגשו: 102, 203 ו-230.

ב.בכתב ההגנה לא טען הנתבע כלל כי לא קיבל את הסחורה שנטען כי הוזמנה והועברה לו, ואף לא העלה גרסה עובדתית לפיה חלק מהחשבוניות הן בגין סחורה שהוזמנה על ידי אביו ולא על ידו.

הנתבע אף לא זימן לעדות את אביו שיכול היה לאשר כי חלק מהסחורה שבגינה נדרש תשלום הוזמנה על ידו וניתנה לו, ולא לבנו.

ג.בנוסף – על גבי כל תעודת משלוח נרשם מספר הלקוח – 101510. אשת המנוח העידה כי מדובר במספר לקוח של הנתבע עצמו, כאשר לכל לקוח קיים מספר אחר, וכי אין מדובר במספר הלקוח של אביו.

ד.יתר על כן – הנתבע אישר כי קיבל והזמין חלק מהסחורה המפורטת בחשבונית מס' 230. אושרה על ידו תעודת משלוח 4656 מיום 16/5/04 ותעודת משלוח 4483 מיום 22/8/04. סכום הסחורה בשתי תעודות אלו מגיע לסך של 6,199 ₪ (עגבניות – 4,981 ₪+מע"מ ו-מגורען – 317.75 + מע"מ).

אם אכן הוזמנו על ידו רק דברים אלו כיצד ניתן לקבל עדותו לפיה שילם 5,000 ₪ לסגירת מלוא החוב כאשר הסכום שהוא מודה בו גבוה יותר.