עבד ואח' נ' חג'אזי - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש בהעדר הגנה ביום 29/12/11. בהתאם לפסק הדין, חוייב המבקש לשלם למשיב סכום של 66,496 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת בהתאם לכתב התביעה, בו נטען לחוב שנותר המבקש חייב למשיב בגין רכישת סחורה בשנים 2002-2004.

בהתאם להחלטתי, הגיש המשיב את תגובתו. המשיב התנגד לביטול פסק הדין.

לטענת המבקש, כתב התביעה לא הומצא לידיו, והחתימה המיוחסת לאחיו על אישור המסירה מזוייפת. המבקש, יחד עם אחיו, הגישו תלונה במשטרת ישראל אודות זיוף החתימה.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי אמנם רכש סחורה מהמנוח, אולם שילם תמורתה עוד לפני פטירת המנוח. לטענת המבקש, התביעה כולה התיישנה, מאחר והיא מתייחסת לרכישות שבוצעו עד שנת 2004, והוגשה רק בספטמבר 2011.

לטענת המשיב, אין ממש בטענת הזיוף המיוחסת למוסר, שכן המוסר לא יכול היה לדעת שלמבקש אח בשם אחמד. אשר לטענת ההתיישנות, לטענת המשיב, מאחר ויורשות המנוח לא היו מעורות בעסקיו בעודו בחיים, והתוודעו לחובות רק כאשר ניתן צו ירושה, בשנת 2006, ואף אחת מהן היתה קטינה בתקופה הרלוונטית לתביעה, הרי שהתביעה לא התיישנה. עוד טוען המשיב, כי המנוח ניהל כרטסת הנהלת חשבונות מסודרת, ואילו המבקש אינו יכול להוכיח את טענתו כי שילם עבור הסחורה שרכש, על כן לא תהיה תועלת בביטול פסק הדין.

כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

בענייננו, עומדות זו כנגד זו טענת המוסר, כי מסר את כתב תביעה כדין לידי אחיו של המבקש, וטענת המבקש, כי המסירה לא בוצעה למעשה. אינני סבורה, כי יש צורך להכריע בשאלת ההמצאה בנסיבות תיק זה, כאשר ברור, כי דינו של פסק הדין להתבטל על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

טענתו של המבקש, כי פרע את מלוא חובו, הינה טענת הגנה טובה מפני התביעה. התביעה מבוססת על כרטסת שנוהלה ע"י המנוח, ולא על הודאה מטעם הנתבע, וברי כי יש מקום לבירור החוב לגופו. אף טענת ההתיישנות מעלה שאלה שיש לדון בה, לאור חלוף השנים מאז היווצרות החוב ועד הגשת התביעה, כאשר אין בטענה בדבר חריג להתיישנות כדי לשלול את טענת ההתיישנות מעיקרה.

סיכומו של דבר, אין ספק כי עשויה לצמוח למבקש תועלת מביטול פסק הדין, וכי יש ליתן לו את יומו בבית המשפט. על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין.

לאור הספק בשאלת ההמצאה, ומאחר והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בסמוך למועד בו ניתן, אינני עושה צו להוצאות.