עבד גאדאללה נ' בנק לאומי לישראל בעמ

פסק דין

בית משפט קמא (כב' הרשם א' פוני) דחה את בקשתו של המערער למתן רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדו המשיב.

המערער הינו בעל המניות היחיד ומנהלה של חברה. הוא פתח עבור החברה חשבון בסניף הבנק של המשיב וחתם במסגרת זו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובותיה של החברה כלפי המשיב.

בחשבון נוצרה יתרת חוב בסכום המתקרב ל- 200,000 ₪, והחברה והמשיב נתבעו לסלקו. משלא עשו כן, הוגשה נגדם התביעה.

בתצהיר שהגיש המערער בבקשה למתן רשות להתגונן טען כי מעולם לא הוסבר לו כי הוא חותם על ערבות לחובותיה של החברה, כי אינו יודע קורא וכתוב בשפה העברית, וכי גם מידת הבנתו את שפת הדיבור אינה גבוהה. לטענתו, הוצאה ממנו החתימה תוך הטעייתו ובחוסר תום לב.

בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי המדובר באדם בגיר, אשר ניהל חברת בנייה שעסקה בעבודות בהיקפים נרחבים, כי איש לא מנע ממנו לקרוא את המסמך עליו חתם או לקבל עליו הסברים בטרם יחתום, וכי אם לא ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן יכול היה להימנע מן החתימה.

נראה, כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה דין הערעור להתקבל, באשר די בטענת הגנה אפשרית העולה מן התצהיר כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. טענת המערער ולפיה סבר כי הוא חותם על מסמכים לפתיחת חשבון ולא הועמד על כך כי הוא מוחתם גם על כתב ערבות אינה עולה כדי "הגנת בדים" שעל פניה אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן (ראו, למשל, בר"ע (ת"א) 1860/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מרדכי ושדי, מיום 12.10.04).

עם זאת, ולנוכח קלישות הטענה, בהינתן היות המערער הבעלים ומנהלה היחיד של החברה, אשר עסקיה נרחבים, ובהינתן שאינו כופר בכך שאחד מן הטפסים עליהם התבקש לחתום (הצהרת עושר פיננסי), הנלווה לכתב הערבות, נלקח על ידו מן הבנק על מנת שימולא בסיועו של עורך דינו, אני סבורה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה במזומן של חלק עיקרי של יתרת החוב הנטענת.

לפיכך אני מורה כי אם יפקיד המערער בקופת בית המשפט סכום של 150,000 ₪ עד ליום 16.3.14, תינתן למערער רשות להתגונן והערעור יתקבל במובן זה.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: