עבד אלקאדר עג'רמי נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשה להפקדת ערובה:

בקשה להורות למשיב להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), להבטחת תשלום הוצאות המבקשת (הנתבעת), אם תדחה התביעה.

1. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 10/1/09 לאחר חצות, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", פרצו

חיילי צה"ל לביתו של המשיב והשתלטו עליו, זאת כשהמשיב ואשתו היו בבית.

נטען כי החיילים איימו על המשיב ואשתו בנשק ואילצו אותם לעזוב את ביתם ולעבור לבית

הסמוך, שם הוחזקו.

כן נטען כי החיילים התייחסו למשיב באופן משפיל, חקרו אותו וזרקו אותו מהקומה השנייה של הבית בו הוחזק, דבר שגרם לפציעתו.

בנוסף נטען כי חיילי צה"ל גרמו נזק כבד לביתו של המשיב ולרכוש שהיה בו (ריהוט, מכשירי חשמל וכיו"ב), נזק לעצים, השמידו את רכבו של המשיב (ג'יפ טויוטה), וגנבו תכשיטים וחפצי ערך אחרים מביתו של המשיב.

2.המבקשת טוענת, בכתב הגנתה, כי חיילי צה"ל התריעו בפני התושבים בשכונה בה התגורר המשיב לפנות את ביתם, אולם המשיב בחר להישאר בביתו חרף התרעה זו.

כן מכחישה המבקשת את הטענה לפיה נקטו חיילי צה"ל באלימות כנגד המשיב וכי גרמו נזק לביתו ובזזו את רכושו.

המבקשת ציינה בכתב הגנתה כי בעקבות האירוע בוצעה חקירת מצ"ח והחומר הועבר לפרקליטות הצבאית שהחליטה, לאחר גביית עדויות ובדיקת הטענות, לסגור את התיק ללא נקיטת אמצעים משפטיים כלשהם.

בנוסף נטען, לחילופין, כי יש לראות את המשיב כמי שנפגע (אם אכן יוכח שנפגע מכוחות

צה"ל) כתוצאה מפעולה מלחמתית כהגדרתה בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות

המדינה) תשי"ב- 1952, ומכאן שאין להטיל עליה כל חבות בגין כך.

3.בקשה זו נסמכת על היות המשיב תושב חו"ל- תושב המתגורר מחוץ לאזור השיפוט של מדינת ישראל.

המבקשת טוענת כי אין כיום אפשרות לאכוף בשטחי עזה פסקי דין שניתנו ע"י בית משפט בישראל, ומכאן הצורך, לשיטתה, בהטלת ערובה, שאחרת גביית הוצאות, אם תפסקנה, תהיה בלתי אפשרית. כן צוין כי למשיב אין נכסים בגבולות מדינת ישראל.

4.בנוגע לשיעור הערובה הפנתה המבקשת למספר פסקי דין שניתנו לאחרונה בהם הוטלה ערובה בשיעור גבוה. נטען כי פסיקה זו מבטאת את מגמת הפסיקה להעלאת שיעור הערובה

במטרה להעמידה בהתאם להוצאות הצפויות כתוצאה מניהול ההליך ובכך להביא לאיזון

הראוי בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותה הקניינית של המבקשת לגבות את הוצאותיה